מזל שיש את הנרות (הורמונים) שדורשים מנוחה של עשרים דקות, פתאום התחלתי לקרוא, לכתוב, יש תרוץ נהדר לקפה במיטה...

אז הנה הפסקת הורמונים ראשונה להיום והמחשב נשאר במיטה מאתמול אז אני נמצלת את ההזדמנות לספר משהו ששכחתי.
ביום אחרי שפרסמתי את הפוסט על הנטיה האובססיבית משהו שלי לחפש כלב נסעתי בספונטניות הרחק הרחק (הרצליה) והבאתי כלב. הבחור הצעיר, בוקסר שלדעתי הוא עוד לא בן שנה, גזעי, נתפס משוטט בצפון, בעליו לא נמצאו והוא קצוץ זנב ואוזניים-לא חוקי!! הדרך הביתה הייתה רצופת תלאות. עשר דקות נסיעה אחרי שיצאתי מהכלביה שאיכסנה אותו מצאתי את עצמי בולמת חזק חזק כי שמעתי את הרכב שלפני בולם גם הוא חזק. כדי לא להתנגש ברכב לפני גם סטיתי ימינה ונעצרתי אחרי נגיעה קטנה בטמבון של הרכב שלפניי. נבהלתי נורא... כבר המון זמן שמקנן בי פחד היסטרי שמתישהוא אמצע את עצמי לוחצת על הברקס והרכב לא עוצר והנה הפחד התגשם, הגלגלים ננעלו ונשארתי לחלוטין חסרת אונים.
הנהגת מהרכב שלפניי יצאה, הרגיעה אותי והחלפנו פרטים.
ישבתי עוד כמה שניות ברכב נשמתי עמוק ויאללה לדרך. הנעתי, נסעתי שני מטרים והרגשתי שמשהו לא בסדר.