יום ראשון, 3 במאי 2009

דרישת שלום מחו"ל


לא לדאוג רשמית אני עדיין במדינת ישראל, אין לי שום רצון לשוטט בעולם ובאופן עקרוני אם זכרוני אינו מטעה אותי על פי חוזה הפונדקאות שלי אסור לי לטוס. למה רשמי? כי אומנם הגבול והמרחק בייני לבין חו"ל הוא בערך 200 מטר ובכל זאת השירות המטאורולוגי לחלוטין מתעלם מאיתנו. הבטיחו שרב, תליתי כביסה וירד עליה גשם!! אני מוחה! דורשת התנתקות!! ושוקלת ברצינות להתחיל להאזין לשירות המטאורולוגי של אלגזירה, הם בטח יותר מדייקים לגביינו. הבטיחו שרב, אז עברתי מחולצה + פליז לחולצה +חולצה עליונה דקיקה והיה לי קר!!
על הכביסה כבר קיטרתי, בנוסך לגשם המלוכלך הרוח העיפה לי פרורים על הכביסה.
כבר שמעתי את כל הסיפורים שקשורים בהיסטוריה של הקיבוץ, כבר הפנמתי שבעיקרון אי שם בעבר לא היינו חלק מהמדינה אבל באמת, אף אחד לא עידכן את השירות המטאורולוגי כשצירפו אותנו רשמית למדינה??? וחס וחלילה שלא יהיה לא מובן אני לא מתלוננת על מזג האויר הנעים, לא מתלוננת שיש רק מעט ימים חמים, לא מתגעגעת ללחות של מישור החוף, לפיח של תל-אביב (מאוד מקטרת כשקר). אבל מאז שאני פה אני ממש לא מצליחה להחליט מה ללבוש בבוקר וזה עצוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

פרטים עלי

התמונה שלי
חניתה, Israel
אישה, אמא, סטודנטית, אומנית בפנסיה, מובטלת בפוטנציה בהווה, חולקת בית עם שלושה ילדים, זוג כלבות ויש תקופות שגם עם אמא שלי. חולמת לגדל חסה ועגבניות בגינה ולצאת לפנסיה מוקדמת כדי שיהיה לי יותר זמן פנוי.