אינטואיציה

אי שם לפני שלוש שנים כשמצאתי את עצמי חייה בתוך סרט של נישואים מתפרקים והתחלה חדשה פתאום גיליתי קול פנימי.
משהוא עמוק בפנים התחיל לדבר איתי, בהתחלה בשקט ובהיסוס.
לאט לאט כשמצאתי את עצמי מקשיבה לקול הזה, שומעת לעצתו הוא חזר שוב ושוב ושימש לי מצפן פנימי... אור בקצה המנהרה.
באותו זמן הבנתי שהקול הזה לחש לי ולפעמים צעק לי בכל מני הזדמנויות. לצערי הקשבתי לו, לקול שבתוכי רק כשזה לא היה חשוב, הוא צעק כשהיה מדובר בדבריים שוליים ולחש בפחד בכל מה שבאמת היה חשוב.
או שאוליי גם הוא פחד ממה שקרה לי בחיים שלי.
בשלוש השנים האחרונות למדתי לשמוע אותו, להקשיב לו.
לפעמים אני קוראת לו, מוצאת את עצמי כמה לתשובה ואז אחרי שאני שואלת שוב ושוב את אותה שאלה משהוא גורם לי לשנות טיפה זוית ופתאום יש תשובה. אני מרגישה אותה בבטן.
התשובה שלי.
הקטע ה"מצחיק" הוא שלפעמים אני לא אוהבת את התשובה.
לפעמים התשובה מתסכלת אותי ומציקה לי וכמו ילדה קטנה בא לי לשנות את המציאות רוצה להמציא תשובה יותר טובה אבל זה לא עובד ככה.

כבר כמה ימים שאני מסתובבת כמו אריה בכלוב... משהוא עמוק בבטן מטריד אותי. מציק לי ככה בקטנה.
אני לא יודעתת מה זה, לא יודעת איך להפטר מהתחושה הזו.
מרגישה כהילו העולם עושה לי דווקא.
זו לא הפעם הראשונה שאני מרגישה ככה, סביר להניח שגם לא האחרונה....
אולי זה נועד כדיי להשאיר אותי ערנית...
התשובה בדרך רק שאני בעלת סבלנות של זבוב.