לפני כמה ימים הייתה לי יום הולדת.
הבוקר התחיל בכיף בשיחה מצחיקה עם הצעיר בבני שהודיע לי חגיגית שרק לילדים יש יום הולדת ולגדולים אין ונראה קצת מרוגז כשאמרתי שיש לי יום הולדת.
כשהוא השלים עם העניין הוא זימר לעצמו שירי יום הולדת במשך זמן מה.
אחרי שחזרתי מההליכה הקפואה לגנון יחד עם כבודו החלטתי לבדוק אם יש משהוא מעניין בדואר וכמעט חטפתי התקף זעם לגלות שיש מעטפה בתא שלי (הייתי בטוחה שמשום מה זה משהוא שאני שלחתי וחזר) כשראיתי שמי השולח של המעטפה חייכתי ובפנים מצאתי כרטיס ברכה יפה וספר שנקרא "ההנאה שבאיטיות". השולחים היו עמי ותמי שכמובן בירכו אותי ליום הולדתי והספר נבחר אחרי שיחה ביני לבין תמי שבה קיטרתי על מערכת יחסים שהייתה לי ולא זזה מספיק מהר לטעמי, תמי סיפרה לי על הספר וכנראה זכרה את השיחה כשחיפשה לי מתנה.
הבוקר כבר התחיל טוב וזה היה נחמד.
אח"כ עבדתי קצת, וגם זה היה טוב. התגעגעתי לעבוד והיה לי איזה רעיון שיווקי שרציתי לנסות.
בהמשך היום קיימנו מסורת משפחתיתי עתיקה של קפה ועוגה בול בתאריך יום ההולדת, אמא שלי המשיכה מסורת חדשה של עוגה מקונדיטוריה שמשאירה את כולם מלקקים גם את הצלחת.
ההפתעה שהצחיקה אותי הייתה הר ענק של שקיות במבה שהסתתרו מתחת לשמיכה שלי וחיכו שאופתע, הופתעתי.
היה יום נחמד ועכשיו הופ הופ טרלה לה גדלתי בשנה (:
החלק שלו חיכיתי כבר זמן מה הגיע בערב כשתמי צלצלה להודיע לי להפסיק לקחת גלולות מה שאומר שעוד מאט מתחילה הספירה לאחור.
