יש לי בייבי חדש (:

צפירת הרגעה הכל בסדר, לא ילדתי ולא נכנסתי להריון שוב (מזל שבזמן הריון לא ניתן להרות שוב).

החלטתי לחוס על קוראי הבלוג הזה ולהוציא את האנרגיות שלי בכל הקשור לעבודה במקום אחר...
בכלל נראה לי שהחום או ההריון התחילו להשפיע עליי מוזר אז מצאתי לעצמי עוד תעסוקה ופתחתי לי בלוג נוסף שיעסוק בעיקר בעולם הזכוכית הצבעוני ונוצץ ולעיתים גם רותח, שורט ושורף...
אם בכל זאת יהיה לכם נורא משעמם ותרצו לראות מה אני עושה כדי לשרוף את הזמן (הצלחתי להצחיק את עצמי (: ) אתם מוזמנים בכיף לשוטט לבלוג השני http://natalirh.blogspot.com .
במידה ואני שוכחת את עצמי שם עסוקה בלהרוס ולפרק דברים ומזניחה את הבלוג הזה אתם מוזמנים לקטר ולהציק ישירות למייל או אפילו בבלוג השני, יסורי המצפון כבר יחזירו אותי לתלם.
עכשיו הולכת להתקלח אחרי יום עבודה חם לפני שיתקשרו בזעם מהמשרד לאיכות הסביבה ואח"כ לוקחת את עצמי והבטן לאכול משהו.

ולסיום, איך לא, תמונה של סט חדש וורוד נורא (:

גאה להציג...

כבר סיפרתי כמה התגנדרתי והתייפיפתי לכבוד הדייט אצל הרופא.
כמו פולנים טובים כולנו הגענו לפני הזמן למרפאה ובסבלנות והתרגשות רבה חיכינו בין המון המון נשים וזוגות אחרים שהיו בתור.
כששאלתי בקיבוץ את הנשים שאני מכירה על רופא נשים ממולץ כולן המליצו על ד"ר עודה מכפר יאסיף ואמרו שהוא גם רופא טוב וגם נחמד. את הרופאה הקודמת ממש לא אהבתי ולכן את מעקב ההריון החלטתי לעשות אצלו.
לאחר המתנה ארוכה (יש חוק שמחייב תור של מינימום חצי שעה אצל גניקולוגים ורופאיי ילדים) נכנסנו לחדר הרופא.
הצגתי את עצמי והוספתי שהזוג שאיתי הם ההורים של התינוק שהוא יבדוק היום.
הוא עבר על תוצאות בדיקות הדם, שאל אם יש לי חתולים, הודיע לשמור מהם מרחק כי אין לי נוגדנים לטוקסופלזמה (לא מבינה איך!!!) והמשיך בשאלות על בדיקות גנטיות שלמזלי תמי ועמי היו שם לענות.
והרגע הגדול הגיע....
לשמחת כולנו אלטרסאונד חיצוני ונמנע מאיתנו השאלה של מתביישת או לא נבוך או לא...
אני שוכבת במיטה, הרופא ממלא נתונים במחשב, שם, ת"ז, תאריך וסת, תאריך החזרה, תאריך לידה (של תמי) ואז שולף את הג'ל הקפוא שלו ומשפריץ בנדיבות על הבטן.
כולנו בוהים במסך, מחוייכים והנה לפנינו עובר פשוט מושלם, ראש גוף רגליים ידיים, עושה רושם שהלחיצות מציקות לו והוא זז ואני ישר אומרת שאני לא מאמינה, אני באמת בהריון.
הרופא שואל אם אנחנו יודעים את המין, עמי אומר שהוא רוצה בת אני אומרת שזה חייב להיות בן והרופא מאשר, בן זכר ויש לו הוכחות (: ושוב הוא מראה לנו שזה בן.
תמי אומרת שעכשיו לבת שלהם יהיה אח קטן.
פתאום הכל תופס פרופורציות כל כך מציאותיות.
ממשיכים להציק לעובר, ללחוץ מכל מני זויות וגם לי כבר לא הכי נעים, הרופא בודק את מה שלשמו התכנסנו ונראה מרוצה מהתוצאה.
לפני שמסיימים להציק לצוציק הצצה אחרונה, הרופא רוצה לראות אותו זז ולבדוק את הגודל שלו ואנחנו מתבשרים שהבחורציק גדול בשבוע ויום ממה שאמור להיות, אני ישר מודיעה לתמי ועמי שזה לא בסדר והם הבטיחו לי שהוא יהיה קטן ושהספיק לי הבנים שלי עם הראש הענק שלהם!!
אחרי שכבר הודעתי לתמי ועמי מראש שאת הניירת הם יקבלו יחד עם הילד והכל נשאר אצלי, הם ביקשו וקיבלו עותק של התמונה ובהו בה בהתרגשות.
לפחות בזכות מי השפיר שאני חייבת לעשות הרופא מותר על בדיקת הדם שעושים יחד עם השקיפות וכולנו יוצאים מרוצים עם תמונה להשויץ.
נסענו לעיר הגדולה נהריה לפגוש את אמא שלי ולאכול במסעדה היה ממש כיף ובשמונה וחצי הודעתי להם שמספיק יש להם דרך ארוכה והם חייבים לצאת לדרך.

אני לא מאמינה, יש לי איש בבטן... ממש איש אמיתי.
האסימון פשוט לא נופל, לא מצליחה לקלוט שיש שם תינוק...
וכמה שהם שמחו, אני כל כך שמחה שהם באו שניהם לראות אותו.
עכשיו צריך לחכות חודש עם לסקירה הראשונה שבה נזכה שוב לראות את כבודו
ואני מקווה שלא ימשיך לגדול בקצב כזה (;

והחרוזים להוסיף צבעוניות ,לא שאפשר להוסיף פה לכל השמחה שהייתה ועדיין

שקיפות עורפית

הבטחתי לעצמי להתאפק ולכתוב רק אחרי הפגישה אצל הרופא אבל אני לא מצליחה...
היום בחמש שקיפות עורפית, סוף סוף נראה אותו/ה אני כל היום מתייפיפת לכבודו/ה מינימום חתונה... עשיתי צבע, שיערות ברגליים, קרמים לשיער, לפנים ל... ותוך כדי התמרחות סיפרתי לו/ה שהיום פוגשים את אמא ואבא...
בזמן שחיכיתי עם הצבע בשיער אפילו צלמתי את הבטן שכבר מפארת אותי, אם זו בטן של סוף חודש שלישי תתארו לכם מה יהיה בחודש שביעי, שמיני, בתשיעי אצטרך מריצה כדי לסחוב את הבטן (:

הבחירה שלי

לאחרונה יצא לי לחשוב הרבה על הסיבה שבחרתי את הזוג שלו אני פונדקאית. אני מקווה שאולי אם אסביר טוב יותר את הסיבות שלי זה יעזור להורים המיועדים להבין את הצד שממול -הפונדקאית.
אז למה בחרתי בהם?
הדבר הראשון עוד לפני שנפגשנו היה הצורה שהם פנו אליי, אחרי שפרסמתי בפורום של דוקטורס שאני מחפשת זוג הורים קיבלתי כמה פניות מזוגות שמחפשים פונדקאית כולם (חוץ מהזוג שלי) פנו אל הרגש ותיארו לי יותר או פחות את הדרך הרגשית הקשה שהם עברו. דווקא תמי ועמי כתבו מעט מאוד, לא נכנסו לרגשנות בכלל והתחושה שעברה אליי הייתה אופטימית ולא מיואשת.
אח"כ כשכבר פניתי טלפונית ודברתי עם תמי היא הייתה רגועה, נחמדה ושלווה ומהר מאוד השיחה גלשה לנושאים שלא קשורים בפונדקאות (סיפרתי לה על העבודה שלה ומסתבר שהיא עושה ויטראז כתחביב וזה היה ממש נחמד למצוא משהו משותף). כשדיברנו ברקע אני זוכרת ששמעתי ילדה ואח"כ תמי הסבירה שזו הבת שלהם.
נפגשנו בפעם הראשונה אצלם בבית, היה רגוע, ממש לא הרגשתי כמו בחקירה צולבת. הם נתנו לי תיקיה שבה כמה דפים עם דרישות הועדה וההצעה שלהם מההיבט הכספי. שאלו מה חשוב לי בהריון ואני אמרתי שהכי חשוב לי לנסות לידה טבעית ולא ללכת ישר על קיסרי. הייתה הסכמה בנושא. הבת המתוקה שלהם שהייתה ממש פיצי הסתובבה בנינו ובחנה אותי.
נהניתי כ"כ לראות את האינטרקצה ביינם ובין ביתם והרגשתי רגועה להיות זו שתביא תינוק נוסף לבית הזה.
בתור אישה גרושה שבדיוק הייתה אחרי מאבק משמורת ארוך ומתיש הרגשתי שהם זוג הרמוני ומאוזן וזה היה משהוא שלא הרגשתי סביבי אצל אנשים אחרים. היחס שלהם אחד לשני נתן להם המון נקודות מבחינתי.
לשמוע על הבחירה שלהם לאמץ (ואיזו נסיכה יש להם, אני מקנאה) לא כצעד של יאוש אלא כדבר ברור בדרך להורות הוסיף לי עוד סיבות להעריך אותם. ובסוף הקלילות שלהם והפתיחות שבה הם חלקו איתי את הדבר הכי חשוב בשלב זה של חייהם - המסע להורות.
בשום שלב וגם עכשיו לא הרגשתי שהם מפילים עליי את הלחץ לעתידם כולו.
הם תמיד רבים איתי על מה יהיה לי יותר נוח, השיחות עם תמי ועמי כבר מזמן גלשו לפסים אישיים. ואני באמת מרגישה שהם רוצים בטובתי.
האמת, עכשיו כשאני בהריון קצת מפתיע אותי שהם לא מתקשרים יותר, הקשר בנינו הוא על בסיס של בערך פעם בשבוע אלא אם כן יש משהוא שצריך לתאם.
אני אמרתי שוב ושוב לתמי שתרגיש חופשי לצלצל לשאול ולהתעניין מה שלום התינוק שלה והם פולנים טובים שומרים על נימוס מירבי.
לכל מי שמציץ פה בפורום הוא מהצד השני אני מאחלת המון הצלחה במציאת הפונדקאית המתאימה ושמירה על איזון נפשי בתהליך הזה לכל הצדדים (:

חופש

בתור גרושה מהר מאוד למדתי להנות מהימים שאני מבלה ללא הילדים.
אבל דווקא למרבה ההפתעה היה לי קשה ללמוד להיות לבד יותר מסופשבוע.
בפעמים הראשונות מצאתי את עצמי שוקעת בשיעמום שהוביל לדכאון.
אבל לא כך בפעמים האחרונות. בתחילת החופש הגדול הם נסעו לאבא לשבוע והזמן עבר ממש מהר (לא שניצלתי אותו למשהו מיוחד) והנה אתמול נפרדנו שוב לשבוע שאני כבר מרגישה שיעבור בכיף.
היום עבדתי (למרות ששבת) כי פתאום היה לי נורא חשק לעשות משהו, פשוט מוזה שלא הייתה לי כבר חודשים תקפה במלוא עוצמתה ועכשיו אני מחכה שכבר יתקררו החרוזים ואוכל להוציא אותם מהתנור (שמקרר אותם) כדי שאוכל להציץ בהם.
בשעות האחרונות אני שומעת מוזיקה מקפיצה שמביאה לי חשק רק לרקוד (מסכן השכן למטה) וכבר שחכתי שבשבילי מוזיקה זה כמו לקחת פרוזאק (: ברוך השם כנראה שסופו של שליש ראשון מסמן גם ההקלה עצומה בתופעות המציקות של ההריון ואני מרגישה מצויין כבר כמה ימים. מסתבר שגם לישון טוב תורם למצב הרוח

שרק ימשיך ככה

בתור גרושה מהר מאוד למדתי להנות מהימים שאני מבלה ללא הילדים.
לקח לי הרבה זמן למצוא לעצמי עיסוקים

חם ולח!!

היה חם השבוע, מאוד!!!
אפילו אצלנו על ההר שבדרך כלל הלחות בו ממש נמוכה היה לח ודביק.
מצאתי את עצמי עושה מקלחות קרות כמה פעמים ביום ועדיין סובלת מחום.
אפילו ההתנגדות שלי לביקורים יום יומיים בברכה נסדקה לאור התחושה הרותחת שאפפה אותי.
ומה עם ההריון.... טפו טפו מצויין, אין על מה לקטר. אני חווה את רגיעת התופעות לפני הזמן וזה מוי כייף (:
השבוע הילדים שלי יהיו אצל אבא ואני הבטחתי לעצמי להשקיע בעבודה כמו שצריך השבוע, עכשיו בוא נראה איך אני בלממש הבטחות....
לכל מי שמבקר פה ומעניין בפאזל שלי... יש התקדמות, קטנה, אבל יש (:

רבע!!!

השבוע הובא לתשומת ליבי שכבר עברתי רבע מההריון, האמת לא שמתי לב.
לאחרונה טפו טפו אין בחילות. מזל שחם בטרוף אז נשאר לי על מה לקטר, לא שזה עוזר כשכולם מקטרים על אותה בעיה.
ביום שני הבא יש סופסוף קצת אקשן בהריון, אני עושה שקיפות עורפית אצל רופא שהמליצו עליו המון ואולי גם אמשיך איתו את מעקב ההריון.
אתמול פתאום נזכרתי שהייתי צריכה לעשות בדיקות דם ורצוי לפני התור אצל הרופא (שיהיה לנו על מה לדבר).
למרות שממש לא הרגשתי את הכאב למזכרת נשאר לי סימן כחול מקסים ביד.
אני ותמי כבר במרתון תיכנונים לגבי הפגישה בשבוע הבא (נרשמה התרגשות).
עמי רוצה להגיע אבל נבוך להכנס לרופא ואני דורשת שיבוא ויראה ויהנה מהתינוק שלו, בדיוק בשביל זה יש להם אותי כדיי לעבור הריון ומבחינתי כדי לחוות כמה שיותר ממנו.
באחת הפעמים כשדיברנו בטלפון אני ותמי אמרתי לה שחבל לי שאנחנו כ"כ רחוק והם לא יכולים לפגוש אותי יותר ולהנות מההריון הריי זה ההריון שלהם ונראה לי שגם זה צריך להיות חלק מהחויה.

אז לסיכום רבעון ראשון, איך זה להיות בהריון פונדקאי??
בנתיים אני לא מוצאת את עצמי נקשרת לתינוק, להפך מקטרת המון על תופעות הלוואי (בחילות, כאבים...).
בשיחה פלספנית מעמיקה עם חברה הגענו למסכנה שאולי הקיטורים זה מעיין מנגנון הגנה נפשי נגד היקשרות לעובר.
כשאני מדברת עם תמי ושומעת את ההתרגשות שלה אז אני נדבקת בהתרגשות, לא התרגשות של אם אלא שמחה בשביל אישה שהפכה להיות חברה קרובה שאני ממש ממש רוצה לתת לה את התינוק שלה. אני שמחה להיות חלק בתהליך הזה, שמחה כל כך שדווקא הם הזוג שלו אני יולדת, מרגישה שבחרתי בזוג שאין לי ספק שיהיו הורים נהדרים לתינוק שאלד ושמגיע להם להיות הורים.
זה אולי נשמע מוגזם או יותר מדיי הרואי אבל ככה אני מרגישה, באמת (:

עוד שבוע עבר

(נא לזמזם לפי השיר: שבת בבוקר יום יפה...)

שישי בבוקר, יום יפה
אמא שותה כוס קפה
הרבה ילדים בסלון, בסלון
ולי לא יתנו להמשיך לישון.....

עוד שבוע נגמר ובטבלת היאוש שלי נשאר עוד חודש וחצי לחופש הגדול... לא נורא אולי עדיף להתרכז בשבועיים שעברו בלי שאף אחד רצח מישהוא אחר או לחילופין התאבד.
לפני שבוע פתחתי את אחד הפאזלים שלי על שולחן האוכל והכרזתי שעד הלידה (חצי שנה פחות או יותר) אני מסיימת אותו, בנתיים אוכלים בסלון מול הטלויזיה. מדובר בפאזל נוראי של 4,000 חלקים עם המון המון המון חלקים לבנים שהצליח כבר פעמיים להכניע אותי.
הפעם אני אנצח!!! בסוף אני מתכננת להדביק אותו כדי לא ליפול לפיתוי של לעשות אותו שוב.
בנתיים יצאה לי בטן מאוד מכובדת בהתחשב בעובדה שאני בקושי בהריון (ביזיון) ופתאום אני מגלה שהרבה יותר אנשים יודעים על ההריון שלי ממה שחשבתי. נו אני מניחה שהשמועה עשתה לה כנפיים.
בעוד שבוע וחצי יש לי תור לשקיפות עורפית ותמי הודיע לי שהיא לא יכולה לעמוד בפיתוי והיא תגיע (מסכנה נסיעה נורא ארוכה) אני מקווה שהרופא יבין שלא מדובר בהריון סטנדרטי ויתן הצצה של יותר מדקה וחצי בעובר.
ההריון הזה עובר עליי נורא מוזר, מצד אחד יש כלמני תופעות שלא היו בהריונות קודמים.
המון התכווצויות שרירים בבטן התחתונה בעיקר אחרי שאני ישנה (לילה או צהריים) אני מניחה שזה בגלל שמדובר בהריון רביעי. בחילות לא בצורה מוגזמת אבל בתור אחת שכמעט לעולם לא סבלה מבחילות זה נורא מוזר.
עכשיו כשאני נטולת הורמונים כבר שבוע בערך נורא מוזר לי שאין לי את הרוטינה סביב ההרומונים... קצת חסר לי ההתעסקות הזו, כהילו שזה היה הסימן לזה שאני בהריון.

כל ילד רוצה את אמא שלו!!

שבוע שעבר ננזפתי שאני לא כותבת מספיק, אז הנה אני פה ואני גם מודה שנכון אני לא כותבת מספיק.

הימים עוברים בשקט פה אצלנו בגליל, החום הגיע גם לכאן ואני נמסה על בסיס קבוע.
לפני כמה ימים בשעה טובה ומוצלחת הפסקתי את הטיפול ההורמונאלי ולמרבה ההפתעה תופעות הלוואי היו בעיקר בחילות מטורפות (כבר שכחתי איך זה) שהגיעו במשך יומיים.
בזמן האחרון אנחנו מבלים כמעט כל יום בבריכה, עושה רושם שגם כל שאר אנשי הקיבוץ מחפשים הזדמנות להתקרר אז אנחנו לא לבד.
השבוע ישבנו לנו בפינת ההריוניות והשוונו- רופאים, מחלות, תנועות, בתי חולים וכל מה שמתחבר איכשהו להריון ולידה ובאותו הערב החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה.
זו היתה החלטה של רגע לספר לבני הקטן על ההריון, באמצע המקלחת (הזמן הכי טוב למחשבות) הבנתי שבכל מפגשי ההריוניות האלו הצוציק עלול לקלוט משהוא ומי יודע מה להבין. אומנם הוא רק בן ארבע אבל לא סתום.
רק לשם הבנה של הרקע לשיחה אני אספר שלבן שלי יש בטן ענקית מינימום חודש שמיני שהוא מתגאה שמלאה באוכל ותמיד אנחנו שואלים אותו מה יש לו בבטן.
השיחה התנהלה בערך כך:
אמא: אתה יודע מה יש לאמא בבטן?
ילד: תינוק (הוא תמיד אומר תינוק ואני תמיד אומרת שלא).
אמא: נכון
ילד פותח עיניים גדולות ומחייך חיוך מאוזן לאוזן
אמא: אבל זה לא תינוק שלנו, זה התינוק של תמי ועמי. זוכר את תמי ועמי?
ילד כבר לא מחייך: אבל גם אני רוצה שיהיה לנו תינוק
אמא: עכשיו אי אפשר כי כבר יש בבטן תינוק אולי אח"כ (נמשיך את הדיון על למה לא כשהוא יגדל קצת).
זוכר את תמי ועמי? תמי הייתה חולה והתקלקלה לה הבטן אז שמו את התינוק שלה בבטן של אמא ועכשיו אנחנו צריכים לשמור עליו עד שהוא יצא מהבטן. הוא לא התינוק שלנו.
ילד חושב שניה ומכריז: גם לי יש תינוקת בבטן, קוראים לה סיגלית וכשהיא תצא אני אתן אותה לאמא שלה. יהיו לי הרבה תינוקות ואני אתן אותם לאמא שלהם.
ואז הוא נזכר בסיפור של אלונה פרנקל שבו נפתלי רוצה את אמא שלו ולא אמא אחרת ומבקש לקרוא את הסיפור הזה.
השיחה נגמרה במיטה יחד עם ספר וסיכמנו שכל ילד צריך את אמא שלו ושאנחנו ניתן את התינוק שבבטן שלי לאמא שלו כדי שלא יהיה עצוב.
מצחיק איך ילדים מקבלים כל כך בפשטוב וכל כך בקלות את מה שאומרים להם, בלי להסתבך, בלי דעות קדומות... פשוט.

החיים

קצת הזנחתי את הבלוג לאחרונה. זה דווקא סימן טוב, סימן שאין לי קיטורים.
לאחרונה אני מרגישה טוב, הבחילות מגיעות רק ככה בקטנה לביקורים קצרים, הצרבות המפורסמות שליוו אותי כל הריון עוד לא הגיעו וטוב שכך.
שרירי הרחם לאחרונה משחקים במתיחות מה שאומר שבאפצ'י אני צריכה להזהר לא לחטוף התכווצות נוראית.
מצטערת... אין תלונות (:
אתמול סיפרתי לתמי שאני לא מרגישה בהריון (פשוט לא רע לי) והיא נבהלה, בהמשך היום כשהגיע הבחילה שלחתי לה SMS שהכל בסדר יש בחילה.
חוץ מזה הגיע החופש הגדול... הילדים נסעו לשבוע אצל אבא שלהם ולי יש חופש גדול משלי (:
והכי חשוב השבוע אני מסיימת עם ההורמונים מה שממש ממש משמח אותי.
החיים עם הורמונים הם כמו חיים בתוך ערפל שהופך סמיך יותר ויותר ככל שהזמן עובר.
פתאום אני קולטת ש... טוב לי... אופס

בטי נפסלה

אתמול בבוקר בזמן שהתארגנו אני והצוציק לצאת לגנון פתאום הוא שאל איפה בטי, קצת תפם אותי מופתעת ועניתי לו שאני לא יודעת איפה היא.

בערב כבודו ענה לטלפון של אמא שלי שצלצל, על הקו הייתה חברה של אמא שלה ששאלה אותו כלמני שאלות.
כבודו כמו גבר גבר מדבר והולך הלוך וחזור בכל רחבי הדירה ואני שומעת אותו מספר לחברה שבטי נפסלה, הרגו אותה...
נשארתי בפה פעור על הדרך שהוא תופס את המוות.
נכון הוא רק בן ארבע ומשחק יותר מדיי במחשב ובכ"ז נפסלה... קצת צרם לי

הוספתי תמונה של שניהם כשהיו קטנטנים