לילה טוב לחתול ולדוב

אני יושבת פה לבדי בסלון ופתאום משום מקום נזכרתי שכשהייתי קטנה בזמן ההשכבה אבא שלי היה נותן נשיקה ומברך- ,לילה טוב לחתול ולדוב".
לפעמים הוא היה עוטף אותי צפוך צפוף כמו מומיה בתוך השמיכה (נורא אהבנו את זה ותמיד ביקשנו מומיה) והייתי משתדלת להרדם בלי להרוס את ה"מומיה", לא לזוז...
ואז המחשבה הבאה הייתה מה יזכרו ממני הבנים שלי... אולי שלפעמים היו לי התקפות והייתי מכינה מלא קינוחים טעימים, כשזה קורה אני קוראת לזה התקפת מרטה סטיוארט.
אתמול הייתה לי מיני התקפה אז זה נגמר אחרי דיפדוף אינטנסיבי בכל ספרי הבישול של אמא שלי בהכנת כמות פנקייק מטורפת בתוספת תותים שהמסתי יחד עם קצת סוכר לסירופ מתוק ונפלא.
אתמול הם זכו לפנקייפ עם תותים ושוקולד והיום את הפנקייקים ששרדו את הנישנושים שלי במשך כל שעות הבוקר חיממתי קצת, הכנתי שוב תותים, פרסתי פרוסות בננה, קצת גלידה וניל וכמובן סירופ שוקולד.... הבנים היו בעננים.
הילד סנדויץ שלי שכבר למד שתמיד כדאי להציץ במדפים הגבוהים של המקרר לפעמים שואל אם יש "משהוא טעים כזה שאת עושה" קשה לו לנחש מה יקרה בהתקפה האם זה יהיה מאפים עם קצפת ותיתים או אולי עוגת גבינה או "נשיקות"....
מרוב דיבורים על אוכל אני כבר מפנטזת על הדייט שיהיה לי ולתנור מחר עם זוג החצילים הנפלאים שמחכים לי על השיש.