קר לי נורא ואני לא מצליחה להתרחק מהתנור והמחשב ליותר משלוש דקות אז למה לא לכתוב עוד קצת???
החלטתי לספר על חלק מהתגובות שנתקלתי בהן וקשורות לפונדקאות.
עוד לפני שהודעתי לתמי שאהיה הפונדקאית שלהם הלכתי עם רשימת הבדיקות הארוכה שהיא נתנה לרופאת המשפחה בקופת החולים והסברתי לה שאני צריכה לעשות את שלל הבדיקות האלו כדי להיות פונדקאית, היא בדקה אותי, הוציאה לי הפניה למעבדה ושאלה ככה קצת בביישנות למה אני רוצה לעשות את זה.
השאלה הזו חזרה המון פעמים במשך החודשים שעברו.
גם עם העו"ד שלי ניהלתי דיון סוער שנמשך שעה שבו הוא ניסה לשכנע אותי לרדת מהעניין כי הסיכון לגוף גדול ובכלל למה לי לעבור הריון בשביל מישהו אחר ואילו הייתי אשתו הוא לא היה מסכים שאעשה את הפונדקאות.
נפרדנו בהסכמה שאנחנו לא מסכימים ושאני משוגעת (:
אחת הפעמים המצחיקות/עצובות הייתה אצל רופא משפחה שפניתי אליו להשלים בדיקה וסיפרתי לו שזה לצורך הריון פונדקאי והוא אמר מזל טוב, חיכה שניה ואז שאל מה זה.
לזכותו יאמר שהוא היה עולה חדש וכשתרגמתי לו לאנגלית היא הבין (אני מקווה).
רוב החברים שסיפרתי להם תמכו מאוד ונדיר היה לשמוע תגובות שליליות.
כשסיפרתי לאחי על הפונדקאות הוא אמר שחבל שאין לו רחם כי זו דרך לא רעה להשלמת הכנסה.
הייתה חברה שגם שקלה לעשות פונדקאות.
הייתה חברה שליוותה לאורך כל החודשים הראשונים ואז באיזו שיחת טלפון כשהיא הייתה נרגזת ממשהו אחר זרקה משפט בסגנון, מי בכלל ירצה לצאת איתך כשתהיי בהריון ואח"כ עוד תתני את הילד. מיותר לציין שהייתי המומה.
עם בני זוג פוטנציאליים היה אחד שרצה הבטחה שאם נהיה יחד ההיריון הבא (אחרי הפונדקאות) יהיה שלנו.
היו כאלו שממש לא התרגשו מהעניין והיה אחד שאמר שהוא רוצה לדעת שזה לא הולך להיות משהו סידרתי.
העובדה ששיתפתי אנשים במשהו שנראה להם אינטימי גרם להם הרבה פעמים לשתף אותי במשהו אינטימי שלהם, לפעמים זה היה הרבה מעבר למה שרציתי לדעת עליהם.
מישהו סיפר לי שגם הוא היה צריך פונדקאות כי יש לו בעיה עם הזרע שלו (אנחנו בקושי מכירים),
מישהי חלקה איתי את סיפורי ההכרות שלה עם מחלקת IVF,
שמעתי על ניסיונות להרות וסיפורי גינקולוגים/ בתי יולדות/ בדיקות שונות ומשונות....
ביום ראשון השבוע כשהלכתי לחדר האוכל ליומי השני והאחרון בעבודה ניגשה אליי העובדת השניה, ערביה מאחד הכפרים פה באזור ובחיוך סיפרה שהיא שמעה שאני בהריון.
היה לי קשה להסביר לה שהתינוק לא שלי ושבכלל אני לא אגדל אותו ושיש לו אמא אחרת ושוב שהוא נוצר בבית חולים ולא בדרך הטבע. נראה לי שהיא הייתה מאוד מבולבלת בסוף השיחה.
היה גם מישהוא ששאל למה לעשות הכל כ"כ מסובך, למה שלא נעשה את זה בדרך הרגילה אני ועמי.... עניתי שנראה לי שלתמי תהיה בעיה עם זה.
הייתה חברה שהציעה להסתיר את עניין ההריון, קצת מוזר בהתחשב בעובדה שהיא ראתה לאיזו מימדים מגיעה הבטן שלי בזמן הריון. מה אני אמורה להגיד שבלעתי אבטיח???
כשסיפרתי לגינקולוגית החדשה שלי שאני פונדקאית היא אמרה בטון אימהי, לא נורא מותק יהיה בסדר (אני אמרתי שלא??).
היה מישהו שהופתע שאני מדברת על ההריון באופן כ"כ גלוי ואמר שזה לא נשמע טוב שילוב של כסף ורחם, מעורר אסוציאציה שלילית, OK.
בקיצור רוב התגובות היו ממש בסדר, בדרך כלל אנשים הפתיעו אותי לטובה ולפעמים אני נלחמת קשה בבורות ופשוט חוסר מידע שיש לאנשים כי מה לעשות לא לכולם היו סיבות להתעמק בעניין.
החלטתי לספר על חלק מהתגובות שנתקלתי בהן וקשורות לפונדקאות.
עוד לפני שהודעתי לתמי שאהיה הפונדקאית שלהם הלכתי עם רשימת הבדיקות הארוכה שהיא נתנה לרופאת המשפחה בקופת החולים והסברתי לה שאני צריכה לעשות את שלל הבדיקות האלו כדי להיות פונדקאית, היא בדקה אותי, הוציאה לי הפניה למעבדה ושאלה ככה קצת בביישנות למה אני רוצה לעשות את זה.
השאלה הזו חזרה המון פעמים במשך החודשים שעברו.
גם עם העו"ד שלי ניהלתי דיון סוער שנמשך שעה שבו הוא ניסה לשכנע אותי לרדת מהעניין כי הסיכון לגוף גדול ובכלל למה לי לעבור הריון בשביל מישהו אחר ואילו הייתי אשתו הוא לא היה מסכים שאעשה את הפונדקאות.
נפרדנו בהסכמה שאנחנו לא מסכימים ושאני משוגעת (:
אחת הפעמים המצחיקות/עצובות הייתה אצל רופא משפחה שפניתי אליו להשלים בדיקה וסיפרתי לו שזה לצורך הריון פונדקאי והוא אמר מזל טוב, חיכה שניה ואז שאל מה זה.
לזכותו יאמר שהוא היה עולה חדש וכשתרגמתי לו לאנגלית היא הבין (אני מקווה).
רוב החברים שסיפרתי להם תמכו מאוד ונדיר היה לשמוע תגובות שליליות.
כשסיפרתי לאחי על הפונדקאות הוא אמר שחבל שאין לו רחם כי זו דרך לא רעה להשלמת הכנסה.
הייתה חברה שגם שקלה לעשות פונדקאות.
הייתה חברה שליוותה לאורך כל החודשים הראשונים ואז באיזו שיחת טלפון כשהיא הייתה נרגזת ממשהו אחר זרקה משפט בסגנון, מי בכלל ירצה לצאת איתך כשתהיי בהריון ואח"כ עוד תתני את הילד. מיותר לציין שהייתי המומה.
עם בני זוג פוטנציאליים היה אחד שרצה הבטחה שאם נהיה יחד ההיריון הבא (אחרי הפונדקאות) יהיה שלנו.
היו כאלו שממש לא התרגשו מהעניין והיה אחד שאמר שהוא רוצה לדעת שזה לא הולך להיות משהו סידרתי.
העובדה ששיתפתי אנשים במשהו שנראה להם אינטימי גרם להם הרבה פעמים לשתף אותי במשהו אינטימי שלהם, לפעמים זה היה הרבה מעבר למה שרציתי לדעת עליהם.
מישהו סיפר לי שגם הוא היה צריך פונדקאות כי יש לו בעיה עם הזרע שלו (אנחנו בקושי מכירים),
מישהי חלקה איתי את סיפורי ההכרות שלה עם מחלקת IVF,
שמעתי על ניסיונות להרות וסיפורי גינקולוגים/ בתי יולדות/ בדיקות שונות ומשונות....
ביום ראשון השבוע כשהלכתי לחדר האוכל ליומי השני והאחרון בעבודה ניגשה אליי העובדת השניה, ערביה מאחד הכפרים פה באזור ובחיוך סיפרה שהיא שמעה שאני בהריון.
היה לי קשה להסביר לה שהתינוק לא שלי ושבכלל אני לא אגדל אותו ושיש לו אמא אחרת ושוב שהוא נוצר בבית חולים ולא בדרך הטבע. נראה לי שהיא הייתה מאוד מבולבלת בסוף השיחה.
היה גם מישהוא ששאל למה לעשות הכל כ"כ מסובך, למה שלא נעשה את זה בדרך הרגילה אני ועמי.... עניתי שנראה לי שלתמי תהיה בעיה עם זה.
הייתה חברה שהציעה להסתיר את עניין ההריון, קצת מוזר בהתחשב בעובדה שהיא ראתה לאיזו מימדים מגיעה הבטן שלי בזמן הריון. מה אני אמורה להגיד שבלעתי אבטיח???
כשסיפרתי לגינקולוגית החדשה שלי שאני פונדקאית היא אמרה בטון אימהי, לא נורא מותק יהיה בסדר (אני אמרתי שלא??).
היה מישהו שהופתע שאני מדברת על ההריון באופן כ"כ גלוי ואמר שזה לא נשמע טוב שילוב של כסף ורחם, מעורר אסוציאציה שלילית, OK.
בקיצור רוב התגובות היו ממש בסדר, בדרך כלל אנשים הפתיעו אותי לטובה ולפעמים אני נלחמת קשה בבורות ופשוט חוסר מידע שיש לאנשים כי מה לעשות לא לכולם היו סיבות להתעמק בעניין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה