השבוע הייתי קצת חולה, צינון או סינוסים או מי יודע מה,
העיקר שעבר ואני מרגישה יותר טוב.
בזמן האחרון הייתי כולי שקועה עמוק בתוך נושא הפונדקאות, זו הייתה הזדמנות טובה לשכוח מהמצב הכלכלי העגום שמצאתי את עצמי שוקעת לתוכו.
תמיד אהבתי להיות עצמאית ולהחליט בשביל עצמי על התעסוקה שלי,
סגנון החיים שלי... פתאום העולם עושה לי שריר וסתם מקשה עליי.
בכלל היה לי איזה חלום ילדותי ומטופש שאחרי המעבר לקיבוץ פתאום הכל ישתנה ואמצא את עצמי חייה בתוך מציאות מושלמת. מין חיים בתוך גלויה.
יש את כל הנתונים לחיים בגלויה, הקיבוץ כ"כ יפה במיוחד עכשיו כשהכל פורח וירוק אבל משום מה החלום שלי נתקל חזיתית במציאות הכלכלית הגלובלית ואני מוצאת כתמי בוץ על הגלויה שלי.
אני יכולה לבחור לשבת ולזעוף כמו ילדה קטנה שלא קיבלה את מה שהבטיחו לה, ניסיתי את זה לתקופה קצרה עד שגלי הדמעות הבלתי נפסקים עשו לי כאב ראש נורא והחלטתי לבחור באופציה מספר שתיים.
אופציה מספר שתיים היא לבדוק על מה אני יכולה לוותר כלכלית ומהם גבולות הזמן שבהם אצליח לשרוד עד שהמצב ישתפר ובינתיים להתרכז בדברים הטובים שיש לחיים להציע.
לפני יומיים פתאום נזכרתי במצלמה שכ"כ רציתי וקניתי לעצמי אי שם בימים שכסף לא היה בעיה ונזכרתי שתמונות (על המחשב) לא עולות לי כסף והצילום וההתעסקות בתמונות מהנה אותי אז למה לא לצלם יותר.
בתקופה האחרונה אני קוראת הרבה יותר ממה שקראתי בשנים האחרונות, אני אוהבת לקרוא ויש פה ספריה קטנה שמתחדשת בתדירות כזו שבטוח שלעולם לא אסיים לקרוא אפילו חצי מהאפשרויות שיש בה.
אני מוצאת את עצמי חוזרת לתחביבים ישנים, תפירה למשל שהרבה זמן אגרתי בדים ולא עשיתי בהם כלום.
רק את התחביב היחיד שהפך למקצוע נטשתי לגמרי, החרוזים שכ"כ נהניתי מיצירתם. אפילו הבן שלי שאל למה אני לא עובדת קצת בשביל הכיף שלי. אני מניחה שאני והמבער שלי צריכים להתפייס ואולי אני צריכה להכיר אותו מחדש אפילו כתחביב.
העיקר שעבר ואני מרגישה יותר טוב.
בזמן האחרון הייתי כולי שקועה עמוק בתוך נושא הפונדקאות, זו הייתה הזדמנות טובה לשכוח מהמצב הכלכלי העגום שמצאתי את עצמי שוקעת לתוכו.
תמיד אהבתי להיות עצמאית ולהחליט בשביל עצמי על התעסוקה שלי,
סגנון החיים שלי... פתאום העולם עושה לי שריר וסתם מקשה עליי.
בכלל היה לי איזה חלום ילדותי ומטופש שאחרי המעבר לקיבוץ פתאום הכל ישתנה ואמצא את עצמי חייה בתוך מציאות מושלמת. מין חיים בתוך גלויה.
יש את כל הנתונים לחיים בגלויה, הקיבוץ כ"כ יפה במיוחד עכשיו כשהכל פורח וירוק אבל משום מה החלום שלי נתקל חזיתית במציאות הכלכלית הגלובלית ואני מוצאת כתמי בוץ על הגלויה שלי.
אני יכולה לבחור לשבת ולזעוף כמו ילדה קטנה שלא קיבלה את מה שהבטיחו לה, ניסיתי את זה לתקופה קצרה עד שגלי הדמעות הבלתי נפסקים עשו לי כאב ראש נורא והחלטתי לבחור באופציה מספר שתיים.
אופציה מספר שתיים היא לבדוק על מה אני יכולה לוותר כלכלית ומהם גבולות הזמן שבהם אצליח לשרוד עד שהמצב ישתפר ובינתיים להתרכז בדברים הטובים שיש לחיים להציע.
לפני יומיים פתאום נזכרתי במצלמה שכ"כ רציתי וקניתי לעצמי אי שם בימים שכסף לא היה בעיה ונזכרתי שתמונות (על המחשב) לא עולות לי כסף והצילום וההתעסקות בתמונות מהנה אותי אז למה לא לצלם יותר.
בתקופה האחרונה אני קוראת הרבה יותר ממה שקראתי בשנים האחרונות, אני אוהבת לקרוא ויש פה ספריה קטנה שמתחדשת בתדירות כזו שבטוח שלעולם לא אסיים לקרוא אפילו חצי מהאפשרויות שיש בה.
אני מוצאת את עצמי חוזרת לתחביבים ישנים, תפירה למשל שהרבה זמן אגרתי בדים ולא עשיתי בהם כלום.
רק את התחביב היחיד שהפך למקצוע נטשתי לגמרי, החרוזים שכ"כ נהניתי מיצירתם. אפילו הבן שלי שאל למה אני לא עובדת קצת בשביל הכיף שלי. אני מניחה שאני והמבער שלי צריכים להתפייס ואולי אני צריכה להכיר אותו מחדש אפילו כתחביב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה