כנראה שאני יותר מפונקת ממה שחשבתי.
לאור המצב הכלכלי שלי שבחודשים האחרונים עשה בנג'י ממצוין לסביר-- הודעתי לכל המקושרים שאני מחפשת עבודה.
אבל מה.... עבודה כשכירה זה קצת בעיה כי (יש הרבה כי) אני לבד עם הילדים ועל אחריותי לקחת/להחזיר מהגנון את הצוציק, כי אני לא יכולה להשאיר אותם לבד כל יום עד חמש וחצי שש ושיסתדרו, כי בימי חמישי בצהריים פעם בשבועיים אנחנו נוסעים לחיפה להחלפת משמרות עם אבא, כי מי יהיה איתם כשהם חולים, כי אני אהיה בהריון בקרוב ואצטרך כמה ימי מחלה, כי גם ככה צמצמתי וצמצמתי ואני לא רוצה להפוך את החיים של הילדים לסיוט גדול יותר. בקיצור יש הרבה כי.
אח"כ השלמנו רשימת צמצומים והבנתי שאני צריכה מרווח נשימה עד שיתחיל ההריון ויתחיל לטפטף הכסף מהפונדקאות.
נכון הכסף הזה שבסופו של דבר מצטבר לסכום גדול אמור היה לשמש אותי לבניית הבית שלי פה בקיבוץ, אבל יש דברים יותר דחופים כרגע כמו למשל.... אוכל, חוב קטן שגודל בבנק... דברים כאלו שוליים.
אז חיפשתי עבודה נורמלית וגיליתי כמובן שהמיתון לא הגיע לביקור רק אצלי והוא מתחיל להוציא את ראשו המכוער בעיקר בשוק העבודה.
משום מה אין עבודה מצוינת משעה שמונה בבוקר ועד ארבע אחה"צ עם יום חמישי קצרצר וחופשות מחלה בשפע, אהה כן וגם בוס שרוצה לתרום ליקום ולהעסיק אישה הריונית חד הורית עם שלושה ילדים בבית.
אחרי שסיימתי את פרק חיפוש העבודה התחלתי את פרק ה- להעסיק את עצמי ולחכות שיגיע כבר ההריון.
לפני כמה ימים באחד הבקרים ישבתי אצל חברה בבית כשהטלפון שלה צלצל ועל הקו היה מישהו שאמר לה שהוא מחפש עובדת לכמה שעות ביום לחדר האוכל פה בקיבוץ. לא משרה מלאה, לא עבודה קשה מדיי.
נשמע מושלם.
הלכתי להציע את עצמי וקבענו שהוא יקח אותי ליומיים ניסיון ואם הכל יהיה בסדר החל מחודש הבא אני אתחיל לעבוד.
בעיקרון דובר על אירגון המקום, סידור השולחנות והאוכל וכמובן הגשה. מעשר בבוקר ועד שתיים בצהריים. שווה לנסות.
למחרת בצהריים, אני מנמנמת הטלפון מצלצל ואותו אחראי חדר אוכל מבקש שאגיע לניסיון ביום שלמחרת בשמונה בבוקר.
חשבתי שכנראה אני מדמיינת את השעה אבל התייצבתי בזמן. אני חונכתי בבית טוב אסור לי לאחר.
אני מגיעה לחדר אוכל ומגלה שזה אני, הטבח והעובדת השניה. האישה השניה אמורה להדריך וללוות אותי ואז אני מגלה שאני זו שמנקה את האולם הענק שהוא חדר אוכל, אני זו שמוציאה מכניסה למדיח את הכלים, אני מכינה את כלי ההגשה ומסדרת את כל האולם ובקיצור אני אחראי על הכל והיא העובדת השניה בכלל מכינה שניצלים וסלטים ועובדת במטבח ולא איתי.
נכון זה לא כ"כ נורא אבל אחרי 6 שעות של עמידה על הרגליים וסחיבה של כלמני דברים הגעתי הביתה עם רגליים כואבות, גב גמור ואמרתי תודה לאלוהים שלמחרת שישי ואני לא צריכה לעבוד. מתישהו במהלך השעה הרביעית חמישית לעבודה התחלתי לחשוב מה יהיה כשאצטרך יום חופש, הריי בחודש הבא יש לי ביקור בבית החולים, מה יהיה אחרי ההחזרה כשלא אוכל לעבוד עבודה פיזית שתסכן את הקליטה של ההיריון.
בקיצור ספקות החלו לחלחל.
מאחר והבטחתי להגיע גם ביום ראשון כשצילצל האחראי סיפרתי לו שאני בהריון (זה יותר קל מלהסביר את כל הדילמה עם ההחזרות והפונדקאות) ושאני רוצה לוודא עם הרופאה שלי שהעבודה מתאימה אבל... הבטחתי שאגיע ביום ראשון.
ביום ראשון החלק של הניקיון כבר היה הרבה יותר קל, בעיקר כי החלטתי שאם היא לא מנקה את כל האולם כולו אז גם אני לא צריכה ושבכלל ככל הנראה מעולם לא השקיעו כל כך הרבה אנרגיה בלנקות את המקום אז למה להתחיל עכשיו.
שוב היתה איזו סיבה למה דווקא היום העובדת השניה מבלה את כל היום במטבח ולא איתי אבל לי זה לא ממש שינה כי היה לי ברור שאני את הקריירה שלי שם סיימתי.
אז בבושה גדולה אני מודה, אני מפונקת שלא רוצה גם להיות בהריון וגם לנקות אחרי אחרים.
סליחה עולם. זה לא אתם זו אני.
לאור המצב הכלכלי שלי שבחודשים האחרונים עשה בנג'י ממצוין לסביר-- הודעתי לכל המקושרים שאני מחפשת עבודה.
אבל מה.... עבודה כשכירה זה קצת בעיה כי (יש הרבה כי) אני לבד עם הילדים ועל אחריותי לקחת/להחזיר מהגנון את הצוציק, כי אני לא יכולה להשאיר אותם לבד כל יום עד חמש וחצי שש ושיסתדרו, כי בימי חמישי בצהריים פעם בשבועיים אנחנו נוסעים לחיפה להחלפת משמרות עם אבא, כי מי יהיה איתם כשהם חולים, כי אני אהיה בהריון בקרוב ואצטרך כמה ימי מחלה, כי גם ככה צמצמתי וצמצמתי ואני לא רוצה להפוך את החיים של הילדים לסיוט גדול יותר. בקיצור יש הרבה כי.
אח"כ השלמנו רשימת צמצומים והבנתי שאני צריכה מרווח נשימה עד שיתחיל ההריון ויתחיל לטפטף הכסף מהפונדקאות.
נכון הכסף הזה שבסופו של דבר מצטבר לסכום גדול אמור היה לשמש אותי לבניית הבית שלי פה בקיבוץ, אבל יש דברים יותר דחופים כרגע כמו למשל.... אוכל, חוב קטן שגודל בבנק... דברים כאלו שוליים.
אז חיפשתי עבודה נורמלית וגיליתי כמובן שהמיתון לא הגיע לביקור רק אצלי והוא מתחיל להוציא את ראשו המכוער בעיקר בשוק העבודה.
משום מה אין עבודה מצוינת משעה שמונה בבוקר ועד ארבע אחה"צ עם יום חמישי קצרצר וחופשות מחלה בשפע, אהה כן וגם בוס שרוצה לתרום ליקום ולהעסיק אישה הריונית חד הורית עם שלושה ילדים בבית.
אחרי שסיימתי את פרק חיפוש העבודה התחלתי את פרק ה- להעסיק את עצמי ולחכות שיגיע כבר ההריון.
לפני כמה ימים באחד הבקרים ישבתי אצל חברה בבית כשהטלפון שלה צלצל ועל הקו היה מישהו שאמר לה שהוא מחפש עובדת לכמה שעות ביום לחדר האוכל פה בקיבוץ. לא משרה מלאה, לא עבודה קשה מדיי.
נשמע מושלם.
הלכתי להציע את עצמי וקבענו שהוא יקח אותי ליומיים ניסיון ואם הכל יהיה בסדר החל מחודש הבא אני אתחיל לעבוד.
בעיקרון דובר על אירגון המקום, סידור השולחנות והאוכל וכמובן הגשה. מעשר בבוקר ועד שתיים בצהריים. שווה לנסות.
למחרת בצהריים, אני מנמנמת הטלפון מצלצל ואותו אחראי חדר אוכל מבקש שאגיע לניסיון ביום שלמחרת בשמונה בבוקר.
חשבתי שכנראה אני מדמיינת את השעה אבל התייצבתי בזמן. אני חונכתי בבית טוב אסור לי לאחר.
אני מגיעה לחדר אוכל ומגלה שזה אני, הטבח והעובדת השניה. האישה השניה אמורה להדריך וללוות אותי ואז אני מגלה שאני זו שמנקה את האולם הענק שהוא חדר אוכל, אני זו שמוציאה מכניסה למדיח את הכלים, אני מכינה את כלי ההגשה ומסדרת את כל האולם ובקיצור אני אחראי על הכל והיא העובדת השניה בכלל מכינה שניצלים וסלטים ועובדת במטבח ולא איתי.
נכון זה לא כ"כ נורא אבל אחרי 6 שעות של עמידה על הרגליים וסחיבה של כלמני דברים הגעתי הביתה עם רגליים כואבות, גב גמור ואמרתי תודה לאלוהים שלמחרת שישי ואני לא צריכה לעבוד. מתישהו במהלך השעה הרביעית חמישית לעבודה התחלתי לחשוב מה יהיה כשאצטרך יום חופש, הריי בחודש הבא יש לי ביקור בבית החולים, מה יהיה אחרי ההחזרה כשלא אוכל לעבוד עבודה פיזית שתסכן את הקליטה של ההיריון.
בקיצור ספקות החלו לחלחל.
מאחר והבטחתי להגיע גם ביום ראשון כשצילצל האחראי סיפרתי לו שאני בהריון (זה יותר קל מלהסביר את כל הדילמה עם ההחזרות והפונדקאות) ושאני רוצה לוודא עם הרופאה שלי שהעבודה מתאימה אבל... הבטחתי שאגיע ביום ראשון.
ביום ראשון החלק של הניקיון כבר היה הרבה יותר קל, בעיקר כי החלטתי שאם היא לא מנקה את כל האולם כולו אז גם אני לא צריכה ושבכלל ככל הנראה מעולם לא השקיעו כל כך הרבה אנרגיה בלנקות את המקום אז למה להתחיל עכשיו.
שוב היתה איזו סיבה למה דווקא היום העובדת השניה מבלה את כל היום במטבח ולא איתי אבל לי זה לא ממש שינה כי היה לי ברור שאני את הקריירה שלי שם סיימתי.
אז בבושה גדולה אני מודה, אני מפונקת שלא רוצה גם להיות בהריון וגם לנקות אחרי אחרים.
סליחה עולם. זה לא אתם זו אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה