אז אחרי שיחת טלפון מצויינת שנמשכה דקות ארוכות קבענו להפגש כמה ימים אח"כ.
וכמו בכל דייט ראשון , הייתה התלבטות איפה נפגשים, מה ללבוש, על מה מדברים ועוד...
הדייט נקבע לחמש אחה"צ באחד הימים שהילדים שלי היו אצל אבא שלהם, קבענו שאגיע אליהם לדירה שלהם (כך תהיה לנו פרטיות ולא נצטרך להתלחשש או למהר להתפנות), אחרי התלבטויות שכללו צוות יועצות תדמית (אמא שלי וחברה) הוחלט על לבוש יום יום בלי התגנדרנות מיותרת ו... יצאתי לדרך.
היו לי פרפרים בבטן יותר ממה שיש לי לפני דייטים עם מחזרים פוטנציאליים ואת הדרך העברתי בשיחת עידוד ותמיכה עם חברה.
מאחר ואני חתומה על חוזה שמגן על פרטיות של הזוג החביב ומאחר ולא ביקשתי את אישורם לחשוף את זהותם הוחלט בפה אחד (הפה שלי) לקרוא להם בשמות בדויים ואחריי מחשבה ארוכה נבחרו השמות עמי ותמי ;)
הגעתי לרחוב שהם גרים, חניתי, נשמתי עמוק, נשמתי עמוק שוב ופסעתי לכיוון ביתם.
ישבנו יחד אצלם בדירה משהו כמו שעתיים בערך, כשילדתם המתוקה זוחלת על הרצפה סביבנו, השיחה זרמה, הם הגישו קצת אוכל ובעיקר סיפרו לי על מסעם בעולם הפונדקאות. פונדקאות מהצד השני, הצד של המחפשים פונדקאית.
הפתיחות שבה הם סיפרו לי על ההריונות שכשלו, על ההמלצה של הרופאים לחפש פונדקאית, הזוגיות שראיתי לפניי, האימוץ שמאוד הרשים אותי ובכלל שני האנשים שפגשתי פשוט מצאו חן בעיניי והאמת, כבר שם ידעתי שזה זה, איתם אני רוצה לעבור את התהליך הזה.
תמי הכינה לי תיקיה ובה רשימה של הדרישות הרפואיות שהועדה דורשת ועוד טופס שמפרט את הסכומים והתנאים (ממש בכלליות) של ההסכם.
לפני שהלכתי הבייתה קבענו לקחת כמה ימים ולחשוב על העניין למרות שכבר היה לי ברור שהכימיה הדדית.
בדרך אני זוכרת שניסיתי לחשוב אם יש משהו שאני מפספסת, הריי לא יכול להיות שישר הזוג הראשון יהיה בדיוק מה שרציתי, אבל לא ממש הצלחתי למצוא.
אחרי יומיים בבוקר כבר הלכתי לעשות את בדיקות הדם הראשונות שלי ותכננתי לחזור אליהם. תמי השיגה אותי וצלצלה אליי, הודעתי לה שמבחינתי אפשר להתחיל וכך יצאנו לדרך.
וכמו בכל דייט ראשון , הייתה התלבטות איפה נפגשים, מה ללבוש, על מה מדברים ועוד...
הדייט נקבע לחמש אחה"צ באחד הימים שהילדים שלי היו אצל אבא שלהם, קבענו שאגיע אליהם לדירה שלהם (כך תהיה לנו פרטיות ולא נצטרך להתלחשש או למהר להתפנות), אחרי התלבטויות שכללו צוות יועצות תדמית (אמא שלי וחברה) הוחלט על לבוש יום יום בלי התגנדרנות מיותרת ו... יצאתי לדרך.
היו לי פרפרים בבטן יותר ממה שיש לי לפני דייטים עם מחזרים פוטנציאליים ואת הדרך העברתי בשיחת עידוד ותמיכה עם חברה.
מאחר ואני חתומה על חוזה שמגן על פרטיות של הזוג החביב ומאחר ולא ביקשתי את אישורם לחשוף את זהותם הוחלט בפה אחד (הפה שלי) לקרוא להם בשמות בדויים ואחריי מחשבה ארוכה נבחרו השמות עמי ותמי ;)
הגעתי לרחוב שהם גרים, חניתי, נשמתי עמוק, נשמתי עמוק שוב ופסעתי לכיוון ביתם.
ישבנו יחד אצלם בדירה משהו כמו שעתיים בערך, כשילדתם המתוקה זוחלת על הרצפה סביבנו, השיחה זרמה, הם הגישו קצת אוכל ובעיקר סיפרו לי על מסעם בעולם הפונדקאות. פונדקאות מהצד השני, הצד של המחפשים פונדקאית.
הפתיחות שבה הם סיפרו לי על ההריונות שכשלו, על ההמלצה של הרופאים לחפש פונדקאית, הזוגיות שראיתי לפניי, האימוץ שמאוד הרשים אותי ובכלל שני האנשים שפגשתי פשוט מצאו חן בעיניי והאמת, כבר שם ידעתי שזה זה, איתם אני רוצה לעבור את התהליך הזה.
תמי הכינה לי תיקיה ובה רשימה של הדרישות הרפואיות שהועדה דורשת ועוד טופס שמפרט את הסכומים והתנאים (ממש בכלליות) של ההסכם.
לפני שהלכתי הבייתה קבענו לקחת כמה ימים ולחשוב על העניין למרות שכבר היה לי ברור שהכימיה הדדית.
בדרך אני זוכרת שניסיתי לחשוב אם יש משהו שאני מפספסת, הריי לא יכול להיות שישר הזוג הראשון יהיה בדיוק מה שרציתי, אבל לא ממש הצלחתי למצוא.
אחרי יומיים בבוקר כבר הלכתי לעשות את בדיקות הדם הראשונות שלי ותכננתי לחזור אליהם. תמי השיגה אותי וצלצלה אליי, הודעתי לה שמבחינתי אפשר להתחיל וכך יצאנו לדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה