כבר סיפרתי כמה התגנדרתי והתייפיפתי לכבוד הדייט אצל הרופא.
כמו פולנים טובים כולנו הגענו לפני הזמן למרפאה ובסבלנות והתרגשות רבה חיכינו בין המון המון נשים וזוגות אחרים שהיו בתור.
כששאלתי בקיבוץ את הנשים שאני מכירה על רופא נשים ממולץ כולן המליצו על ד"ר עודה מכפר יאסיף ואמרו שהוא גם רופא טוב וגם נחמד. את הרופאה הקודמת ממש לא אהבתי ולכן את מעקב ההריון החלטתי לעשות אצלו.
לאחר המתנה ארוכה (יש חוק שמחייב תור של מינימום חצי שעה אצל גניקולוגים ורופאיי ילדים) נכנסנו לחדר הרופא.
הצגתי את עצמי והוספתי שהזוג שאיתי הם ההורים של התינוק שהוא יבדוק היום.
הוא עבר על תוצאות בדיקות הדם, שאל אם יש לי חתולים, הודיע לשמור מהם מרחק כי אין לי נוגדנים לטוקסופלזמה (לא מבינה איך!!!) והמשיך בשאלות על בדיקות גנטיות שלמזלי תמי ועמי היו שם לענות.
והרגע הגדול הגיע....
לשמחת כולנו אלטרסאונד חיצוני ונמנע מאיתנו השאלה של מתביישת או לא נבוך או לא...
אני שוכבת במיטה, הרופא ממלא נתונים במחשב, שם, ת"ז, תאריך וסת, תאריך החזרה, תאריך לידה (של תמי) ואז שולף את הג'ל הקפוא שלו ומשפריץ בנדיבות על הבטן.
כולנו בוהים במסך, מחוייכים והנה לפנינו עובר פשוט מושלם, ראש גוף רגליים ידיים, עושה רושם שהלחיצות מציקות לו והוא זז ואני ישר אומרת שאני לא מאמינה, אני באמת בהריון.
הרופא שואל אם אנחנו יודעים את המין, עמי אומר שהוא רוצה בת אני אומרת שזה חייב להיות בן והרופא מאשר, בן זכר ויש לו הוכחות (: ושוב הוא מראה לנו שזה בן.
תמי אומרת שעכשיו לבת שלהם יהיה אח קטן.
פתאום הכל תופס פרופורציות כל כך מציאותיות.
ממשיכים להציק לעובר, ללחוץ מכל מני זויות וגם לי כבר לא הכי נעים, הרופא בודק את מה שלשמו התכנסנו ונראה מרוצה מהתוצאה.
לפני שמסיימים להציק לצוציק הצצה אחרונה, הרופא רוצה לראות אותו זז ולבדוק את הגודל שלו ואנחנו מתבשרים שהבחורציק גדול בשבוע ויום ממה שאמור להיות, אני ישר מודיעה לתמי ועמי שזה לא בסדר והם הבטיחו לי שהוא יהיה קטן ושהספיק לי הבנים שלי עם הראש הענק שלהם!!
אחרי שכבר הודעתי לתמי ועמי מראש שאת הניירת הם יקבלו יחד עם הילד והכל נשאר אצלי, הם ביקשו וקיבלו עותק של התמונה ובהו בה בהתרגשות.
לפחות בזכות מי השפיר שאני חייבת לעשות הרופא מותר על בדיקת הדם שעושים יחד עם השקיפות וכולנו יוצאים מרוצים עם תמונה להשויץ.
נסענו לעיר הגדולה נהריה לפגוש את אמא שלי ולאכול במסעדה היה ממש כיף ובשמונה וחצי הודעתי להם שמספיק יש להם דרך ארוכה והם חייבים לצאת לדרך.
אני לא מאמינה, יש לי איש בבטן... ממש איש אמיתי.
האסימון פשוט לא נופל, לא מצליחה לקלוט שיש שם תינוק...
וכמה שהם שמחו, אני כל כך שמחה שהם באו שניהם לראות אותו.
עכשיו צריך לחכות חודש עם לסקירה הראשונה שבה נזכה שוב לראות את כבודו
ואני מקווה שלא ימשיך לגדול בקצב כזה (;
והחרוזים להוסיף צבעוניות ,לא שאפשר להוסיף פה לכל השמחה שהייתה ועדיין
כמו פולנים טובים כולנו הגענו לפני הזמן למרפאה ובסבלנות והתרגשות רבה חיכינו בין המון המון נשים וזוגות אחרים שהיו בתור.
כששאלתי בקיבוץ את הנשים שאני מכירה על רופא נשים ממולץ כולן המליצו על ד"ר עודה מכפר יאסיף ואמרו שהוא גם רופא טוב וגם נחמד. את הרופאה הקודמת ממש לא אהבתי ולכן את מעקב ההריון החלטתי לעשות אצלו.
לאחר המתנה ארוכה (יש חוק שמחייב תור של מינימום חצי שעה אצל גניקולוגים ורופאיי ילדים) נכנסנו לחדר הרופא.
הצגתי את עצמי והוספתי שהזוג שאיתי הם ההורים של התינוק שהוא יבדוק היום.
הוא עבר על תוצאות בדיקות הדם, שאל אם יש לי חתולים, הודיע לשמור מהם מרחק כי אין לי נוגדנים לטוקסופלזמה (לא מבינה איך!!!) והמשיך בשאלות על בדיקות גנטיות שלמזלי תמי ועמי היו שם לענות.
והרגע הגדול הגיע....
לשמחת כולנו אלטרסאונד חיצוני ונמנע מאיתנו השאלה של מתביישת או לא נבוך או לא...
אני שוכבת במיטה, הרופא ממלא נתונים במחשב, שם, ת"ז, תאריך וסת, תאריך החזרה, תאריך לידה (של תמי) ואז שולף את הג'ל הקפוא שלו ומשפריץ בנדיבות על הבטן.
כולנו בוהים במסך, מחוייכים והנה לפנינו עובר פשוט מושלם, ראש גוף רגליים ידיים, עושה רושם שהלחיצות מציקות לו והוא זז ואני ישר אומרת שאני לא מאמינה, אני באמת בהריון.
הרופא שואל אם אנחנו יודעים את המין, עמי אומר שהוא רוצה בת אני אומרת שזה חייב להיות בן והרופא מאשר, בן זכר ויש לו הוכחות (: ושוב הוא מראה לנו שזה בן.
תמי אומרת שעכשיו לבת שלהם יהיה אח קטן.
פתאום הכל תופס פרופורציות כל כך מציאותיות.
ממשיכים להציק לעובר, ללחוץ מכל מני זויות וגם לי כבר לא הכי נעים, הרופא בודק את מה שלשמו התכנסנו ונראה מרוצה מהתוצאה.
לפני שמסיימים להציק לצוציק הצצה אחרונה, הרופא רוצה לראות אותו זז ולבדוק את הגודל שלו ואנחנו מתבשרים שהבחורציק גדול בשבוע ויום ממה שאמור להיות, אני ישר מודיעה לתמי ועמי שזה לא בסדר והם הבטיחו לי שהוא יהיה קטן ושהספיק לי הבנים שלי עם הראש הענק שלהם!!
אחרי שכבר הודעתי לתמי ועמי מראש שאת הניירת הם יקבלו יחד עם הילד והכל נשאר אצלי, הם ביקשו וקיבלו עותק של התמונה ובהו בה בהתרגשות.
לפחות בזכות מי השפיר שאני חייבת לעשות הרופא מותר על בדיקת הדם שעושים יחד עם השקיפות וכולנו יוצאים מרוצים עם תמונה להשויץ.
נסענו לעיר הגדולה נהריה לפגוש את אמא שלי ולאכול במסעדה היה ממש כיף ובשמונה וחצי הודעתי להם שמספיק יש להם דרך ארוכה והם חייבים לצאת לדרך.
אני לא מאמינה, יש לי איש בבטן... ממש איש אמיתי.
האסימון פשוט לא נופל, לא מצליחה לקלוט שיש שם תינוק...
וכמה שהם שמחו, אני כל כך שמחה שהם באו שניהם לראות אותו.
עכשיו צריך לחכות חודש עם לסקירה הראשונה שבה נזכה שוב לראות את כבודו
ואני מקווה שלא ימשיך לגדול בקצב כזה (;
והחרוזים להוסיף צבעוניות ,לא שאפשר להוסיף פה לכל השמחה שהייתה ועדיין
בשעה טובה.
השבמחקזה נחמד בעיניי שיש עם מי להתרגש, לא רק שני אנשים אלא שלושה.