השבוע הובא לתשומת ליבי שכבר עברתי רבע מההריון, האמת לא שמתי לב.
לאחרונה טפו טפו אין בחילות. מזל שחם בטרוף אז נשאר לי על מה לקטר, לא שזה עוזר כשכולם מקטרים על אותה בעיה.
ביום שני הבא יש סופסוף קצת אקשן בהריון, אני עושה שקיפות עורפית אצל רופא שהמליצו עליו המון ואולי גם אמשיך איתו את מעקב ההריון.
אתמול פתאום נזכרתי שהייתי צריכה לעשות בדיקות דם ורצוי לפני התור אצל הרופא (שיהיה לנו על מה לדבר).
למרות שממש לא הרגשתי את הכאב למזכרת נשאר לי סימן כחול מקסים ביד.
אני ותמי כבר במרתון תיכנונים לגבי הפגישה בשבוע הבא (נרשמה התרגשות).
עמי רוצה להגיע אבל נבוך להכנס לרופא ואני דורשת שיבוא ויראה ויהנה מהתינוק שלו, בדיוק בשביל זה יש להם אותי כדיי לעבור הריון ומבחינתי כדי לחוות כמה שיותר ממנו.
באחת הפעמים כשדיברנו בטלפון אני ותמי אמרתי לה שחבל לי שאנחנו כ"כ רחוק והם לא יכולים לפגוש אותי יותר ולהנות מההריון הריי זה ההריון שלהם ונראה לי שגם זה צריך להיות חלק מהחויה.
אז לסיכום רבעון ראשון, איך זה להיות בהריון פונדקאי??
בנתיים אני לא מוצאת את עצמי נקשרת לתינוק, להפך מקטרת המון על תופעות הלוואי (בחילות, כאבים...).
בשיחה פלספנית מעמיקה עם חברה הגענו למסכנה שאולי הקיטורים זה מעיין מנגנון הגנה נפשי נגד היקשרות לעובר.
כשאני מדברת עם תמי ושומעת את ההתרגשות שלה אז אני נדבקת בהתרגשות, לא התרגשות של אם אלא שמחה בשביל אישה שהפכה להיות חברה קרובה שאני ממש ממש רוצה לתת לה את התינוק שלה. אני שמחה להיות חלק בתהליך הזה, שמחה כל כך שדווקא הם הזוג שלו אני יולדת, מרגישה שבחרתי בזוג שאין לי ספק שיהיו הורים נהדרים לתינוק שאלד ושמגיע להם להיות הורים.
זה אולי נשמע מוגזם או יותר מדיי הרואי אבל ככה אני מרגישה, באמת (:
לאחרונה טפו טפו אין בחילות. מזל שחם בטרוף אז נשאר לי על מה לקטר, לא שזה עוזר כשכולם מקטרים על אותה בעיה.
ביום שני הבא יש סופסוף קצת אקשן בהריון, אני עושה שקיפות עורפית אצל רופא שהמליצו עליו המון ואולי גם אמשיך איתו את מעקב ההריון.
אתמול פתאום נזכרתי שהייתי צריכה לעשות בדיקות דם ורצוי לפני התור אצל הרופא (שיהיה לנו על מה לדבר).
למרות שממש לא הרגשתי את הכאב למזכרת נשאר לי סימן כחול מקסים ביד.
אני ותמי כבר במרתון תיכנונים לגבי הפגישה בשבוע הבא (נרשמה התרגשות).
עמי רוצה להגיע אבל נבוך להכנס לרופא ואני דורשת שיבוא ויראה ויהנה מהתינוק שלו, בדיוק בשביל זה יש להם אותי כדיי לעבור הריון ומבחינתי כדי לחוות כמה שיותר ממנו.
באחת הפעמים כשדיברנו בטלפון אני ותמי אמרתי לה שחבל לי שאנחנו כ"כ רחוק והם לא יכולים לפגוש אותי יותר ולהנות מההריון הריי זה ההריון שלהם ונראה לי שגם זה צריך להיות חלק מהחויה.
אז לסיכום רבעון ראשון, איך זה להיות בהריון פונדקאי??
בנתיים אני לא מוצאת את עצמי נקשרת לתינוק, להפך מקטרת המון על תופעות הלוואי (בחילות, כאבים...).
בשיחה פלספנית מעמיקה עם חברה הגענו למסכנה שאולי הקיטורים זה מעיין מנגנון הגנה נפשי נגד היקשרות לעובר.
כשאני מדברת עם תמי ושומעת את ההתרגשות שלה אז אני נדבקת בהתרגשות, לא התרגשות של אם אלא שמחה בשביל אישה שהפכה להיות חברה קרובה שאני ממש ממש רוצה לתת לה את התינוק שלה. אני שמחה להיות חלק בתהליך הזה, שמחה כל כך שדווקא הם הזוג שלו אני יולדת, מרגישה שבחרתי בזוג שאין לי ספק שיהיו הורים נהדרים לתינוק שאלד ושמגיע להם להיות הורים.
זה אולי נשמע מוגזם או יותר מדיי הרואי אבל ככה אני מרגישה, באמת (:
נהדרת את!
השבמחקואת צודקת לגבי המנגנון של התלונות.
לא יכולה לשכוח בתקופה ההיא כמה אני התלוננתי אם כי יכולה בוודאות לומר שההריון היה הרבה יותר מסובך מכל הריון רגיל טבעי שהיה לי, וחוויתי ארבעה כאלו.
השפעות הזרקות ההורמונים הן לתווך ארוך ולא פשוט.
מחזיקה לך אצבעות עוקבת אחרי הבלוג ואחריך בפורום.
ליידי בל
}{
תודה לך (:
השבמחק