אני לא יודעת אם זה בגלל ההריון, חוסר סבלנות, עייפות... לא יודעת ממה אבל נמאס לי. סופית. מהבוקר יש לי מצב רוח קודר. לא ברור אם זה בגלל שהרגיזו אותי או שבגלל מצב הרוח התרגזתי, לא יודעת אפילו מה מרגיז אותי... סתם קמתי עקומה.
אתמול כבר החלטתי שזהו, ששוב הגוף מאותת לי שיהיה לילה לבן וצירים ושזהו הלילה זה יקרה.
אז גירד לי, הרגשתי שכל עצמות האגן מתפרקות לי, אפילו היו שני צירים חלשים ובאחת בלילה הבנתי שהגיע הזמן להכנס למיטה כי כלום לא קורה.
אולי זה מה שהרגיז אותי.
במשך הלילה כל שעה קמתי לשרותים וחשבתי לעצמי שאולי אני מדמיינת שזה פיפי, אולי זו ירידת מיים. אז זהו שלא.
אני עדיין כאן, עדיין בהריון, עדיין כואב לי בכל עצם מעצמות האגן ואני עדיין מפחדת לגלות שהתפרקו לי הרגליים מהגוף.
הכי מרגיז זה שמרגיז אותי שאני כל כך חסרת סבלנות כשברור לי שיש עוד ארבעה ימים לזירוז ולמעשה אני ממש אבל ממש בסוף.
נראה לי שאם לא הייתי יודעת מתי בדיוק הסוף והייתי יושבת ומחכה בידיעה שהלידה בכלל אמורה להגיע במקרה הטוב בעוד שבועיים ואולי יותר אז הייתי מוצאת בעצמי עוד גרם וחצי של סבלנות.
אני חייבת, אבל דחוף, להעסיק את עצמי כדי להפסיק להתבוסס ברחמים עצמיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה