אנחנו מתקרבים לסוף, ממש מתקרבים, היום אני מתחילה את שבוע 38 שהוא בדיוק האמצע של החודש התשיעי ושבוע לפני הזירוז המיוחל...ביום שני בערב הלכתי לביקורת אחרונה אצל הגניקולוג שלי, שמחתי לשמוע שהראש של הבחורציק החליט להפסיק לגדול לממדים שגרמו לי לפחדים מהלידה... שמחתי גם לשמוע שהעליה במשקל מתחלקת בין שנינו, הוא 300 גרם ואני קילו וחצי (יש לי יותר איפה להשמין).
אח"כ כל הערב הרגשתי שכבודו שוב משחק בשלפוחית השתן שלי ושהכי כדאי לי להשיג חיתול למבוגרים כי חשיפת ישבן כל עשר דקות באקלים הקפוא של חניתה זה לא הכי כיף.
בהמשך הערב נהנתי ממה שחשבתי שהם צירי בריקסטון (למי שלא מכיר- צירים מדומים שסתם כואבים אבל לא מבשרים על לידה) ושעה וחצי אחרי שהלכתי לישון התעוררתי מכאב שכבר היה לי ברור שהוא לא סתם בריקסטון ידידותי אלא ציר אמיתי.
ניסיתי את שיטת ה- בוא נעמיד פנים שזה ציר אחד בודד ולא כואב (אם כבר קמתי אז נעשה פיפי... שוב). לא הצליח.
בשעה שתיים קמתי שוב לשרותים (אם אני כבר ערה אז כדאי לנצל את הזמן לעשות פיפי שוב!!).
בשעה שתיים וחצי הבנתי שאני כנראה לא בדרך לישון ושגם הכאבים האלו הם צירים ולא סתם בריקסטונים ושאין להם כוונה לתת לי לישון.
באיזה שהוא שלב החלטתי להעיר את אמא שלי ולהודיע לה שיתכן והלילה נעשה נסיעה לבית חולים... לקחתי שמיכה וכרית ונשכבתי ליד התנור בסלון וחיפשתי מפה באינטרנט עם המסלול לבית חולים בני ציון.
עוד שניים שלושה צירים בהפרשים לא סדירים וגיליתי לתדהמתי שאין כלום בטלויזיה בשעה ארבע לפנות בוקר.
בסביבות חמש וחצי אחרי שהתחילו להרגע הצירים נרדמתי בסלון.
אחרי השלמת שעות שינה עד הצהריים של יום שלישי הרגשתי במשך כל היום שוב צירים חלשים שבאים בעיקר אם אני מעיזה ללכת יתר מצעד וחצי מטר והרי כל חצי שעה אני חייבת לוודא שהשרותים עדיין נמצאים באותו מקום.
בלילה של שלישי הלכתי לישון מוקדם יחסית כדי להספיק לישון לפני שיעירו אותי צירים ולמרבה ההפתעה הדבר היחיד שהעיר אותי, ממש מקורי, היה פיפי.
אז הלילה הלבן שלי לא הוביל ללידה ואני יכולה להמשיך לספור את הימים עד הזירוז (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה