החושך שבאמצע של התעלה הוא לא האור שבקצה

כבר שלושה ימים שאני קמה לגשם זלעפות, רטוב רטוב ומאוד קר.
הגשם שמצטרפת לכבדות ההריונית והעייפות והתחושה שהכל מציק עושה לי נאחס.
נמאס לי, נמאס לי בעיקר מעצמי.
אין דבר יותר מרגיז מלהרגיש שהגוף הזה שגדל לממדים כאלו גדולים וכבדים מפריע לי.
מפריע לי ללכת, לשבת, לישון, מגרד בכל מני מקומות משונים במקביל, לוחץ, כבד ובכל רגע נתון אני בהמתנה שאולי הנה הכאב הזה, הלחץ הספציפי הזה יתחיל את הלידה.
בעיקרון אני לא רוצה שהלידה תתחיל סתם ככה, בשביל מה הפעלתי פרוטקציה, פיתחתי ציפיות ותכננתי תוכניות... הרי יש לי את כל הסיבות ההגיוניות ללדת איפה ומתי שרציתי.
מצד שני די!!! נמאס לי רוצה כבר להיות אחרי, רוצה את החיים שלי בחזרה.
יחסית להריונות שלי אני חייבת לציין שנקודת השבירה הגיע מאוחר, בהריון השני והשלישי נמאס לי כבר בחודש השביעי.
ההריון הזה טפו טפו עבר יותר בקלות, לא היו כאבי גב, הצרבות פחות מופיעות ולמרבה ההפתעה (טפו טפו טפו) אין סימן לנוזלים באופק.
עד לפני כחודש הייתי מופתעת בכל פעם שראיתי את עצמי בראי כי בעצם לא הרגשתי בהריון, לראש זה לא נכנס והגוף היה פחות פעיל אבל לא בצורה קיצונית.
בחודש האחרון אני כבר מרגישה בהריון ובשבועיים האחרונים זה כבר ממש מטרד.
אבל מה שהכי מפריע לי זו ההרגשה שאני בהמתנה, ההרגשה שיש דברים שאני רוצה לעשות ולא יכולה.
כבר חודש שאני מחכה ליום שאוכל להגיד ללקוחות שלי שאני לא עושה יותר הזמנות פרטיות ואפשר לקנות רק מה שכבר מוכן.
כבר חודש שאני מריצה גרסאות שונות של טקסט שיופיע בחנות באטסי לרגל חופשת הלידה הקצרצרה שאני מתכננת.
למרות שיש רק עוד שבועיים עד הלידה אני יודעת שאח"כ יעברו עוד שבועיים לפחות עד שאוכל לחזור לאיזה תפקוד בסיסי שמזכיר את השגרה מפעם מה שאומר עוד חודש... ההחלמה בשבילי גם היא חלק מההריון.
אי גרועה בלחכות, שונאת לחכות והפעם גם הפרס הוא כל כך בלתי נתפס, הפרס הוא שגרה....
אני לא מאמינה אבל אני מתגעגעת לשגרה שלי, לקום בבוקר בשש וחצי, לשלוח את הילדים לבית הספר ולהתחיל לעבוד כבר בשמונה, אחרי שהקטנצ'יק כבר בגן ואני כבר אחרי משלוח חרוזים. להכין צהריים בלי להרגיש שנשאבתי לעולם שכולו עייפות, להמשיך בעבודה (לצלם לערוך... להוסיף דברים לחנות).
לטייל בחוץ כמו בן אדם ולא להגרר אחרי הילדים, לנקות את הבית ולהסיע את הילדים לאבא בלי להרגיש שאני יוצאת למסע שישאיר אותי סחוטה...
בקיצור מה ששבר אותי היום זה העובדה שנעלי הבית שלי נדבקות לרצפה ואין כוח לשטוף אותה!!!