מי אני? מה אני היום?
מי ומה אני רוצה להיות?
לאן אני רוצה להגיע? מתי ובאיזו דרך?
אני מקנאה באנשים כמו אחי האמצעי שכבר מגיל אפס ידע מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, היו לו הכוחות לפעול ולהפוך ולהגיע להישגים שהוא רצה מעצמו... מהחיים.
ואצלי.. בחלק גדול מהחיים שלי נסחפתי אחרי מאורעות דברים פשוט קרו לי ואני התמודדתי איתם בדרך הכי טובה שיכולתי וחייתי ככה במורד הזרם.
נכנסתי להריון ורק ידעתי שאני לא רוצה לעבור הפלה,
בלי לחשוב הרבה לתכנן או לעשות שיקולים הגיוניים מצאתי את עצמי נשואה עם ילד....
עשיתי עוד ילד כי הגיע הזמן...
קניתי דירה כי מתישהוא צריך לקבוע עוגן...
עשיתי עוד ילד כי צריך גם בת (יצא עוד בן).
ופתאום כשהחיים השתגעו והבעל עזב שרדתי את כמה השבועות עד שהבנתי שמעכשיו אני חייבת להתחיל לנווט את הסירה הטובעת שלי.
אז לפני שלוש שנים התחלתי לקחת שליטה, התחלתי להחליט החלטות והנה כמה שנים אח"כ היום ביום הזה ממש נדמה לי שדבר אחד לא ידעתי קודם.
את השיחה הזו שלי עם עצמי אני צריכה לעשות בכל כמה חודשים אסור לי לתת לסירה שלי שוב לצאת משליטתי וסתם לשוט בנהר החיים. בסירה הזו הקפטן צריך להישאר ליד ההגה גם המים סוערים וגם הזרם רגוע.. הסירה הזו ערמומית ובשקט בשקט היא מתקרבת לנקודות מסוכנות בלי שנרגיש.
היום הוא היום הראשון לשנת 2010, בכל העולם אנשים יושבים ומחליטים החלטות וגם אני שבדרך כלל ממש לא מיחסת חשיבות מיוחדת ליום הזה שבו המספרים מתחלפים מוצאת את עצמי חושבת.
מחשבת ומתחשבנת. בעיקר עם עצמי.
כל כך קשה לי להרגיש שאני מתנהלת כמו מבוגר אחראי...
באיזהשהו מקום אני לא מרגישה מבוגרת מספיק, יודעת מספיק, מנוסה מספיק.
תמיד יש לי את הפחד הזה מלהכניס את הרגל לנהר ולהרטב.
כשאני כבר עושה את זה וקופצת למים, כי לפעמים פשוט אין ברירה אני מגלה כמה שהשד לא נורא ואולי המים קרים אבל אחרי חמש דקות מתרגלים.
עוד שנה מתחילה, עוד מאט יגמר ההריון וזה מפחיד.
מפחיד שיגמר ההריון כי הוא היה התרוץ שלי לעצמי ללא לעשות כלום, לא להחליט החלטות.
עוד מאט כבר אהיה בת 33, מספר נחמד...
אני אצטרך להתמודד מול הפחד הענק שלי ולהתחיל לבנות את הבית החדש.
אני אצטרך להתמודד מול הפחד הענק לא פחות ולחשוב על זוגיות.
אני אצטרך להחליט לאן אני ממשיכה מכאן, חברים משפחה....
אני אצטרך להשקיע יותר אנרגיה בעבודה שלי בלי תרוצים...
אני צריכה לחשוב ברצינות על העתיד הרחוק רחוק ולהתחיל להפריש כספים בשביל עצמי.
אני צריכה להבין שזהו אלו החיים שלי והם אצלי בידיים ואף אחד לא ינהל לי אותם כי הגיע הזמן שאני ארגיש ואהיה בשליטה.
אמא'לה, אני לא רוצה... רוצה להיות ילדה קטנה בלי אחריות, בלי מחויבות בלי שום דבר.
למה צריך לגדול?
מי ומה אני רוצה להיות?
לאן אני רוצה להגיע? מתי ובאיזו דרך?
אני מקנאה באנשים כמו אחי האמצעי שכבר מגיל אפס ידע מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, היו לו הכוחות לפעול ולהפוך ולהגיע להישגים שהוא רצה מעצמו... מהחיים.
ואצלי.. בחלק גדול מהחיים שלי נסחפתי אחרי מאורעות דברים פשוט קרו לי ואני התמודדתי איתם בדרך הכי טובה שיכולתי וחייתי ככה במורד הזרם.
נכנסתי להריון ורק ידעתי שאני לא רוצה לעבור הפלה,
בלי לחשוב הרבה לתכנן או לעשות שיקולים הגיוניים מצאתי את עצמי נשואה עם ילד....
עשיתי עוד ילד כי הגיע הזמן...
קניתי דירה כי מתישהוא צריך לקבוע עוגן...
עשיתי עוד ילד כי צריך גם בת (יצא עוד בן).
ופתאום כשהחיים השתגעו והבעל עזב שרדתי את כמה השבועות עד שהבנתי שמעכשיו אני חייבת להתחיל לנווט את הסירה הטובעת שלי.
אז לפני שלוש שנים התחלתי לקחת שליטה, התחלתי להחליט החלטות והנה כמה שנים אח"כ היום ביום הזה ממש נדמה לי שדבר אחד לא ידעתי קודם.
את השיחה הזו שלי עם עצמי אני צריכה לעשות בכל כמה חודשים אסור לי לתת לסירה שלי שוב לצאת משליטתי וסתם לשוט בנהר החיים. בסירה הזו הקפטן צריך להישאר ליד ההגה גם המים סוערים וגם הזרם רגוע.. הסירה הזו ערמומית ובשקט בשקט היא מתקרבת לנקודות מסוכנות בלי שנרגיש.
היום הוא היום הראשון לשנת 2010, בכל העולם אנשים יושבים ומחליטים החלטות וגם אני שבדרך כלל ממש לא מיחסת חשיבות מיוחדת ליום הזה שבו המספרים מתחלפים מוצאת את עצמי חושבת.
מחשבת ומתחשבנת. בעיקר עם עצמי.
כל כך קשה לי להרגיש שאני מתנהלת כמו מבוגר אחראי...
באיזהשהו מקום אני לא מרגישה מבוגרת מספיק, יודעת מספיק, מנוסה מספיק.
תמיד יש לי את הפחד הזה מלהכניס את הרגל לנהר ולהרטב.
כשאני כבר עושה את זה וקופצת למים, כי לפעמים פשוט אין ברירה אני מגלה כמה שהשד לא נורא ואולי המים קרים אבל אחרי חמש דקות מתרגלים.
עוד שנה מתחילה, עוד מאט יגמר ההריון וזה מפחיד.
מפחיד שיגמר ההריון כי הוא היה התרוץ שלי לעצמי ללא לעשות כלום, לא להחליט החלטות.
עוד מאט כבר אהיה בת 33, מספר נחמד...
אני אצטרך להתמודד מול הפחד הענק שלי ולהתחיל לבנות את הבית החדש.
אני אצטרך להתמודד מול הפחד הענק לא פחות ולחשוב על זוגיות.
אני אצטרך להחליט לאן אני ממשיכה מכאן, חברים משפחה....
אני אצטרך להשקיע יותר אנרגיה בעבודה שלי בלי תרוצים...
אני צריכה לחשוב ברצינות על העתיד הרחוק רחוק ולהתחיל להפריש כספים בשביל עצמי.
אני צריכה להבין שזהו אלו החיים שלי והם אצלי בידיים ואף אחד לא ינהל לי אותם כי הגיע הזמן שאני ארגיש ואהיה בשליטה.
אמא'לה, אני לא רוצה... רוצה להיות ילדה קטנה בלי אחריות, בלי מחויבות בלי שום דבר.
למה צריך לגדול?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה