כשאני קוראת את כל מה שכתבתי לאחרונה נראה לי שקצת נכנסה פה רוח דכאונית לבלוג, אז החלטתי לתקן ימינה ולכתוב קצת יותר אופטימי.
אולי הסיבה שאני קצת אופטימית היא שסוף סוף כל הילדים בריאים ואצל אבא שלהם מה שמשאיר לי הזדמנות לאגור כוחות לשבוע הבא.
חוץ מזה שלאחרונה אני מלאת השראה וממש בוער לי לעשות חרוזים (קצת היה לי קשה למצוא זמן מרוב כביסה) והיום אני מתכננת לעשות כמה חרוזים שרק בא לי!!!
אבל הסיבה האמיתי שבגללה התיישבתי מול המחשב נחושה לכתוב כאן היא שפתאום חשבתי על זה שעל השאלה האמיתית והכי חשובה מעולם לא כתבתי.
איך זה להיות בהריון כפונדקאית?
אז ככה....
בהתחלה כשלא הייתה בטן ותנועות עובר, בעיקר כשנרגעו הבחליות והתשישות קצת עברה הייתי מדי פעם ככה פתאום נזכרת שאני בהריון וממש מופתעת.
בכל אולטרסאונד נשארתי המומה ולא מאמינה שבאמת יש שם משהוא בפנים.
לאט לאט ככל שגדלה הבטן בכל פעם שאני עוברת ליד ראי או שרואה את ההשתקפות שלי בחלון אני נשארת המומה לרגע ופתאום קופצת לי השאלה מה קרה לך? מה זו הבטן הזו? שאלה אדיוטית בהתחשב בעובדה שבשלבים האלו הבטן מלווה בהליכה איטית ברווזית....
לפעמים בבוקר כשאני מנסה להתרומם מהר מהמיטה ומגלה שבדיוק המנוף נסע להרים מישהיא אחרת אני נזכרת בדבר הגדול הזה שנקרא בטן של חודש שישי שביעי....
היום גם גיליתי שלישון יותר משמונה שעות (אני לא אנקוב במספר כי זה באמת כבר היה מוגזם) גורם לכאבי גב, רגליים, ידיים רדומות וצואר.
לאחרונה אני כל הזמן נתקלת בחתולים או בכל מני דברים קטנים שנמצאים על הרצפה, אני פשוט לא רואה אותם!!! הבטן מסתירה....
באיזה שהוא מקום הגוף שלי בהריון ונותן את כל אותותיו. השרותים עובדים שעות נוספות, אני מאחרת לכל מקום כי לוקח לי פי שתיים זמן להגיע, המון דברים מחכים שיגיעו הילדים להרים אותם מהרצפה (לא מוכנה להתכופף יותר זה נורא מסובך).
ומצד שני הראש לא ממש הפנים את העובדה שאני בהריון, לראות את עצמי תמיד מפתיע אותי, דברים בגודל מינאטורה בצבע תכלת לא מרגשים אותי עד דמעות ונורא מוזר לי שאנשים מדברים איתי על ההריון.
אולי זו רק אני, אולי זה טוב ואולי רע.... אולי זה איזה מנגנון הגנה אבל.... אני לא מרגישה (נפשית) בהריון.
אני עוד מחכה שיפול האסימון, אבל אולי זה לעולם לא יקרה....
מה שבטוח אני כבר מחכה לראות את תמי ועמי צמד פולנים היסטריים מחזיקים את הבן שלהם ומנסים לא לקלקל או לשבור אותו.
אז אני ממש אהיה מאושרת שאת החלק הזה בגידול שלו מישהו אחר עושה.
עכשיו אני אקח את עצמי וכוס קרח (נגד הצרבת שכבר מתחילה) ואמצא דרך בין כל המכשולים שעל הרצפה ואלך להתענג על זמן חופשי ללא הפרעות מול המבער שלי (:
אולי הסיבה שאני קצת אופטימית היא שסוף סוף כל הילדים בריאים ואצל אבא שלהם מה שמשאיר לי הזדמנות לאגור כוחות לשבוע הבא.
חוץ מזה שלאחרונה אני מלאת השראה וממש בוער לי לעשות חרוזים (קצת היה לי קשה למצוא זמן מרוב כביסה) והיום אני מתכננת לעשות כמה חרוזים שרק בא לי!!!
אבל הסיבה האמיתי שבגללה התיישבתי מול המחשב נחושה לכתוב כאן היא שפתאום חשבתי על זה שעל השאלה האמיתית והכי חשובה מעולם לא כתבתי.
איך זה להיות בהריון כפונדקאית?
אז ככה....
בהתחלה כשלא הייתה בטן ותנועות עובר, בעיקר כשנרגעו הבחליות והתשישות קצת עברה הייתי מדי פעם ככה פתאום נזכרת שאני בהריון וממש מופתעת.
בכל אולטרסאונד נשארתי המומה ולא מאמינה שבאמת יש שם משהוא בפנים.
לאט לאט ככל שגדלה הבטן בכל פעם שאני עוברת ליד ראי או שרואה את ההשתקפות שלי בחלון אני נשארת המומה לרגע ופתאום קופצת לי השאלה מה קרה לך? מה זו הבטן הזו? שאלה אדיוטית בהתחשב בעובדה שבשלבים האלו הבטן מלווה בהליכה איטית ברווזית....
לפעמים בבוקר כשאני מנסה להתרומם מהר מהמיטה ומגלה שבדיוק המנוף נסע להרים מישהיא אחרת אני נזכרת בדבר הגדול הזה שנקרא בטן של חודש שישי שביעי....
היום גם גיליתי שלישון יותר משמונה שעות (אני לא אנקוב במספר כי זה באמת כבר היה מוגזם) גורם לכאבי גב, רגליים, ידיים רדומות וצואר.
לאחרונה אני כל הזמן נתקלת בחתולים או בכל מני דברים קטנים שנמצאים על הרצפה, אני פשוט לא רואה אותם!!! הבטן מסתירה....
באיזה שהוא מקום הגוף שלי בהריון ונותן את כל אותותיו. השרותים עובדים שעות נוספות, אני מאחרת לכל מקום כי לוקח לי פי שתיים זמן להגיע, המון דברים מחכים שיגיעו הילדים להרים אותם מהרצפה (לא מוכנה להתכופף יותר זה נורא מסובך).
ומצד שני הראש לא ממש הפנים את העובדה שאני בהריון, לראות את עצמי תמיד מפתיע אותי, דברים בגודל מינאטורה בצבע תכלת לא מרגשים אותי עד דמעות ונורא מוזר לי שאנשים מדברים איתי על ההריון.
אולי זו רק אני, אולי זה טוב ואולי רע.... אולי זה איזה מנגנון הגנה אבל.... אני לא מרגישה (נפשית) בהריון.
אני עוד מחכה שיפול האסימון, אבל אולי זה לעולם לא יקרה....
מה שבטוח אני כבר מחכה לראות את תמי ועמי צמד פולנים היסטריים מחזיקים את הבן שלהם ומנסים לא לקלקל או לשבור אותו.
אז אני ממש אהיה מאושרת שאת החלק הזה בגידול שלו מישהו אחר עושה.
עכשיו אני אקח את עצמי וכוס קרח (נגד הצרבת שכבר מתחילה) ואמצא דרך בין כל המכשולים שעל הרצפה ואלך להתענג על זמן חופשי ללא הפרעות מול המבער שלי (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה