פיכס!!!

מסתבר שלהיות בהריון זה לא כזה שוס גדול.

לפני יומיים עשיתי טעות קריטית ועליתי על המשקל. זעזוע קשה נגרם לי והשאיר אותי עצבנית.

לא, אני לא מגלה כמה עליתי במשקל רק מספרת שבהריון הראשון שלי (טיפשות של פעם ראשונה) עליתי 25 ק"ג.

נכון חמשת הק"ג האחרונים היו בעיקר בצקות אבל זה עדיין לא מסביר את עשרים הקילו הנוספים.

בהריון השני הייתה לי צרבת שנמשכה מבוקר עד לילה מהחודש הרביעי ועד הלידה, עליתי 7 ק"ג והורדתי המון מהעודפים שנשארו מההריון הראשון.

בהריון השלישי התחילה הצרבת בחודש שלישי וליוותה אותי עד הלידה. עליתי 9 ק"ג. מושלם.

הבנים שלי לא נולדו ענקיים. לא נולדו פצפונים. ממוצע....

ככל הנראה בהריון הזה שבו צרבות מופיעות מדיי פעם אני כבר לא צופה עליה קטנה כמו בשניים הקודמים ומתפללת שלא תהיה עליה כמו בהריון הראשון. עכשיו רק נשאר להפסיק לאכול פיתות עם שוקולד!!

הצרבות הנחמדות שתוקפות אותי הן חזקות ואיומות, יותר ממה שזכור לי בהריונות שלי.

כמו כן לפני שבוע או יותר נפל לי האסימון שהתחושה הזו שכואב לי בבטן ואני לא יכולה לנשום היא לא משהוא שהעובר עושה אלא צירי בריקסטון היקס. פשוט נפלא.

בריקסטונים אמורים להפסיק במנוחה, אבל קשה לי להגיד שזה ממש ככה.

נראה לי שגם העובר לא מת עליהם, הוא יושב לו בשקט ומחכה שהגל יעבור ואז בועט ומודיע שגם לו לא היה כייף.

אז אני מרגישה כמו פיל, ענקית ובהריון נורא ארוך.

המשקל מתחיל ממש להציק לי, כל הליכה גורמת לי להרגיש כהילו עשיתי עכשיו מיני מרתון... תשישות....

די נמאס לי רוצה ללדת... בעצם לא, לא רוצה ללדת זה כואב!!!

רוצה ללכת לישון ולקום שבוע אחרי הלידה....

הנה הוא בועט לו שם וזז ומשתולל כהרגלו.

מדיי פעם ככה בשביל הגיוון יש בריקסטונים ורק בגלל שדיברתי אז גם התחילה צרבת. פשוט חגיגה.

אני הולכת ללעוס קרח- זה מצויין נגד צרבת וממש ממש לא משמין.

יחי הקרח!!