זוכרת

יום הזכרון היום והלילה חלמתי על ילדים שהולכים לאיבוד.... יותר מדי תוכניות עצובות לפני השינה.
דווקא היום מכל הימים היה לי סט חרוזים שנמכר הייתי צריכה לשלוח אותו לקונה.
עטפתי את החרוזים, פניתי למחשב לבדוק את הכתובת של הקונה וכשהגעתי לשורה שבה היה כתוב מינכן גרמניה מצאתי את עצמי ככה לרגע אחד קפואה.
מתחת לכתובת היו כמה מילים של נימוס שכתבה הקונה, מחמאות על יופיים של החרוזים ולבסוף דרישת שלום מגרמניה.
זו לא הפעם הראשונה שאני שולחת חרוזים לגרמניה אבל היום מכל הימים זה קצת הפריע לי.
אולי דווקא פה טמון הניצחון שלנו, בדברים הקטנים.
סבא שלי בן יחיד ששרד ממשפחה ענקית והביא לעולם שלושה ילדים, יש לו 12 נכדים (דודה שלי עבדה קשה) ולפני מותו כבר היו לו 4 נינים (שלושה ממני).
סבא לולו שהגיע לגיל מופלג של 93 ומלבד אהבתו לאוכל, נשים ואלכוהול מאוד אהב לגדל פרחים בגינה שלו.
הסרטון שצרפתי הוא שלי מכינה את הפרחים החביבים עליי (: