יום שבת, 11 באפריל 2009

כשהטימטום חוגג


למען הכבוד האבוד שלי אני מקווה שגל הטימטום שעובר עליי השבוע נובע מההריון שלא ידוע לי אם אני בו.
נכון קצת מוקדם לסבול מטימטום כתוצאה מההריון אם הוא קיים או לא, וגם בשלב זה של הריון יותר הגיוני לסבול מבחילות ולא מטימטום.
יום שני בבוקר (יום אחרי ההחזרה) בעודי הולכת לאט לאט ובזהירות גיליתי שאין לי מושג איפה נמצא הפלאפון, יופי, לא לאט הצטברו אותות שככל הנראה מתישהו בין הרכבת לאוטו הוא נעלם. יופי.
יום שני בבוקר הבנתי סופית שזו אני סתומה ואין לי פלאפון ולכן החלטתי שהגיע הזמן להתחדש במכשיר חדש.
בשביל מכשיר חדש צריך ת"ז... אבל איפה נמצאת הת"ז שלי???
עד הצהריים כבר היה לי ברור שאת הת"ז אני לא אמצע אז לקחתי את הדרכון ונסעתי לרכוש מכשיר נייד חדש.
יום שישי בבוקר סוף סוף לקחתי את הבן הקטן לגנון ושאלתי את הגננת אם מסיימים כרגיל, היא ענתה שכן אז שאלתי רק כדי לוודא אם מדובר בשעה ארבע.
הגננת ענתה במה שהתגלה אחר כך כטון ציני, לאאא בשש, אז עניתי טוב שיהיה.
בשעה רבע ל 12 אני מספרת לאמא שלי כמה מסכנות העובדות בגנון שמסיימות היום בארבע והיא תקעה בי מבט המום והודיע לי שלא... הן מסיימות ב12 ושכדאי שתכף נצא לדרך. גם חוש ההומור אבד ):
שבוע קשה עובר עליי ואני מאווד מאוווד מקווה שאני בהריון, זה תירוץ נפלא.
מקסימום תמיד אפשר להאשים את ההורמונים שאני לוקחת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

פרטים עלי

התמונה שלי
חניתה, Israel
אישה, אמא, סטודנטית, אומנית בפנסיה, מובטלת בפוטנציה בהווה, חולקת בית עם שלושה ילדים, זוג כלבות ויש תקופות שגם עם אמא שלי. חולמת לגדל חסה ועגבניות בגינה ולצאת לפנסיה מוקדמת כדי שיהיה לי יותר זמן פנוי.