מסתבר שלתמי יש חושים בלשיים מדהימים שנראה לי שאפילו היא לא ידעה על קיומם.
השבוע אני מקבלת טלפון מתמי (על הבוקר!!), דבר ראשון אני שומעת שהיא מצחקקת ומתוודה שהיא גילתה את הבלוג שלי.
זה לא היה סוד שמור אבל אני מודה שביני לבין עצמי תהיתי מתיי היא תגלה את הבלוג.
אז הנה נתפסתי, האמת שכבר תכננתי שאם היא לא תגלה את הבלוג להדפיס לה אותו ולתת להם מתישהו אחרי הלידה לקרוא, מעיין מתנת סיום (מסיבת הסיום בגן משפיעה עליי).
אז בתור התחלה אני רוצה להתנצל על ההעלמות שלי ולספר שהמטען של המחשב הנייד מת ואני מחכה למטען החדש שיגיע בדואר (מה שבטח יקח לפחות עוד שבוע).
אתמול הבנתי שאין ברירה וילדים לא חיים על אויר ולכן אני חייבת לחזור לעבוד אז הנה אני יושבת מול המחשב של הצוציקים ועובדת.
ולקראת סיום קיטורים (אין לי בעל לבכות לו אז תסבלו יפה בשקט!!):
המקלדת פה נוראית!!!!
חם לי נורא!!!
אני מקווה שהתינוק לא ממשיך לגדול כהילו הוא מקבל שמרים באנפוזיה!!!
אין לי מכנסיים שעלות עליי!!!
כל החולצות עושות אותי דובה!!!
נורא בא לי שוקולד ואין לי בבית!!!
זהו (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה